הצל לקוחים למוות, ומטים להרג אם תחסוך

הפועל חשך (חסך) משמעו מנע, לא נתן.   

מבחינה תחבירית ניתן לפרש את הפסוק בשתי דרכים:

1. משפט ציווי: הַצֵּל לקוחים למוות!; לפי זה גם החלק השני הוא ציווי, חשוך את המטים להרג! השורש חשך מציין מניעת מוות גם  באיוב לג18: "יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת, וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח", והמילה אם מציינת בקשה או תקווה (דעת מקרא): הלוואי שתצליח לחשוך, למנוע את מותם של המטים להרג.

2. משפט תנאי: אם תחשוך, תמנע את עצמך מהצלתם של לקוחים למוות ומטים להרג, אז תיענש בעונש האמור בפסוק הקודם, משלי כד10: "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה" (פירוט) (כך פירש רש"י), ובפסוק הב‎א, משלי כד12: "כִּי תֹאמַר 'הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה', הלא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין, וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע, וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ" (פירוט) (וכן במצודות).