יראת ה' ויראת המלך

מה הם שונים? ומי הם שניהם?

1. שונים מלשון "שניים" = "האומרים ' שתי רשויות יש'" (רש"י);   הפסוק מתייחס לאנשים שיש להם שני מקורות סמכות - ה' בעניינים ה"דתיים", והשלטון (=המלך) בעניינים ה"חילוניים"; והוא דוחה את עמדתם וקובע ש"לעולם יראת ה' קודמת" - ה' הוא הרשות העליונה; קודם כל צריך לירא את ה', ורק אחר-כך את השלטון; אם השלטון מנסה להסיר את האדם מיראת ה', אסור לשמוע בקולו; לא צריך להתערב ולהיות מושפע מהאנשים שיש להם שתי רשויות. ופיד שניהם = "שבר העכו"ם עצמה, ושבר עובדיה", כלומר, גם השלטון שדורש מהאדם לעבוד אותו ולציית לו בלי גבול, וגם האנשים שמצייתים לו בלי גבול, שניהם יישברו.

- אולם, קשה למצוא רעיון זה בפסוק. בקריאה פשוטה של הפסוק נראה שהמגמה שלו היא דווקא הפוכה - הוא אמנם מזכיר קודם את יראת ה', אבל משווה אותה ליראת המלך, ואינו מתייחס כלל למצב שבו יראת ה' סותרת את דבר המלך. אילו מטרת הפסוק היתה להדגיש שאין שתי רשויות, היה ראוי להדגיש באופן יותר ברור את ההבדל בין סמכות ה' לסמכות המלך.

2. שונים מלשון שינוי = "שרוצים לשנות הנהגת המדינה, רוצה לומר, למרוד במלכם ולהקים תחתיו הנהגה שניה, משונה מהראשונה" (מלבי"ם); הפסוק מזהיר את האדם שלא יתערב עם אנשים שמתכננים למרוד בשלטון, משתי סיבות: "(א) כי המורדים האלה, אידם יקום פתאום, אם יתגלה המרד והקשר... (ב) וגם אם יצליח המרד וישנו ההנהגה, מי יודע פיד שניהם, רוצה לומר, הפיד שיקום על-ידי השינוי שלהם, ועל-ידי ההנהגה השניה שמקימים, אם לא תהיה רעה ושוד ושבר, כי הם יקימו הנהגה כחפצם, לעשוק ולחמוס ולרוצץ את העם"; המורדים מספרים סיפורים יפים על המדינה הנפלאה שיהיה לנו לאחר שהם יעלו לשלטון; אבל למעשה אי אפשר לדעת איך הם יתנהגו אם יהיו בשלטון; ייתכן שהמורדים, מתוך רצון לשמור על שלטונם ולממש את הבטחותיהם, יצטרכו לצאת במסע "טיהור" וחיסול נגד כל מי שמסכן את שלטונם, גם נגד תומכיהם לשעבר; הדבר מתאים למקומות נוספים שבהם כתב מלבי"ם נגד מרידות. כך פירש גם הרב קוק: "ראוי... להיות נאמן לכוח ד' הממליך מלכים, ולצפות להרחבת הצדק והאמת על-פי הסדרים הנהוגים בחיי החברה על-פי מהלכם הקבוע בדרך שלום ואמת, מאין פנות אל המתפרצים המהרסים כל סדר, הבלתי מרגישים שיוכל היות, שבמקום תיקון אחד הבא מהריסה חצופה, יוכלו להימצא מגרעות וקלקולים רבים הנמשכים ממנה... ירא את ד' בני ומלך ועם שונים אל תתערב..." (עין איה, שבת א לב)

- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "קושרים" או "מורדים" או "פושעים", ולא "שונים". המילה "שונים", מלשון "שינוי" מתאימה גם לאנשים שרוצים לעשות תיקון כלשהו בשלטון - לא דווקא למרוד; ואין זה סביר שהחכם מתנגד לכל שינוי שהוא. 

3. שונים מלשון "משנה" ו"שינון", כלומר, אנשים שמשננים הלכות ויודעים אותן בעל-פה, אבל לא יודעים את טעמיהן ולא שמים לב לדקויות, ולכן עלולים לעשות טעויות גדולות (רבי יצחק, בבלי סוטה כב.). לפי זה יש לפרש שהמלך בפסוק הוא משל לרב, שצריך להתייעץ איתו בענייני הלכה, ולא לפסוק רק ע"פ ההלכות שיודעים בעל-פה.

- אולם, פירוש זה לא מתאים לפשוטו של הפסוק, המדבר על מלך ממש;

- ועוד: השורש שנה לא מופיע בפשט לשון המקרא במשמעות של לימוד או שינון.

4. שונים כמו בלשון ימינו - "אחרים", כמו באסתר א7: "וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים", אסתר ג8: "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם" (הרב בחיי); הרעיון הכללי דומה לפירוש רש"י: סדר המילים בפסוק - קודם ירא את ה', אחר-כך הפסקה בני, ורק אחר כך ומלך - בא לרמוז שהסדר חשוב - קודם יראת ה' ורק אחר-כך יראת המלך; והשונים הם האנשים המשנים את הסדר - במקום לירוא קודם את ה' ואחר-כך את המלך, הם יראים קודם את המלך ואחר-כך את ה', ואומרים ש"חוקי המדינה קודמים לחוקי התורה". ר' בחיי משוה פסוק זה לקהלת ח2: "אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר, וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים" - צריך לשמור את הפקודות שיוצאות מפי המלך, אבל מעל כל דבריו נמצאות המצוות, שה' השביע את האדם לשמור.

5. אך אם המילה שונים מתייחסת לאנשים הנוהגים באופן שונה ואחר מהכתוב בתחילת הפסוק, אפשר לפרש פשוט שהכוונה לאנשים שאינם יראים - אינם יראים את ה', או אינם יראים את המלך; לפי זה, הפסוק אינו מבחין בין יראת ה' לבין יראת המלך, והוא בא ללמד שצריך לקיים גם את מצוות ה' וגם את חוקי השלטון, ולא להתערב עם אנשים העוברים על מצוות ה', או עם אנשים שעוברים על החוק; לפי זה, שניהם = גם העוברים על מצוות ה' וגם העוברים על מצוות המלך - שניהם ייענשו בפתאומיות (ע"פ דעת מקרא וע"פ ספר 'יסוד מלכות').

לפי שני הפירושים האחרונים, יש קשר בין הפסוקים שלנו לבין הפסוקים הקודמים, משלי כד19-20: "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים. כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ": הפסוקים הקודמים לימדו שהרשעים ידעכו באחריתם, והפסוקים שלנו מלמדים שהאסון יבוא עליהם בפתאומיות: "שלא תאמר: אלך עמהם עד שתבוא עליהם צרתם ואחר-כך אפריש עצמי מהם, לזה אמר כי פתאום יבוא עליהם אידם, ולא תוכל להיפרד מהם" (הגר"א).