קוד: ביאור:משלי כד23 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק כד פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 סיכום |
גם משלים אלה (מכאן עד סוף הפרק) שייכים לחכמים אחרים, ששלמה ציטט ושילב בספרו:
כשהשופט מכיר את פניו של הנאשם במשפט ונותן לו יחס מיוחד, זה מעשה לא טוב, המבלבל בין טוב לרע -
עם כי נראה שהדברים האלה כל חכם יבין מדעתו ואין מהצורך להזהירו, מכל-מקום אמורים גם המה לחכמים, והם יוסיפו לקח להבין תוכיות הדברים.
אף לעשות משפט אמת, ולומר להיוצא זכאי 'הנה הכרתי פניך לזכותך', הנה לא טוב ידבר, כי יש בדבר חילול-השם לפני הזכאים.
1. הביטוי
גם אלה לחכמים נראה ככותרת לקטע של
משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בספרו: "עד הנה הם משלי שלמה, ומכאן עד סוף הפרק הוא מלוקט מדברי
חכמים אחרים
"
(מלבי"ם).
המילה
גם משמעה
בנוסף לקובץ של משלי חכמים אחרים שנזכר לפני כן - אולי הכוונה למשלים החל ממשלי כב17: "הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי
חֲכָמִים...
"
(הגר"א).
מדוע חשוב להדגיש, דווקא בפסוק זה, שהוא שייך לחכמים אחרים? מעבר לחובה להגיד דבר בשם אומרו, ייתכן שיש כאן הדגשה, שהפסוק מדבר מצד החכמה ולא מצד התורה או הנבואה:
בל טוב", אלא רע מאד, איסור חמור הדומה לשוחד, דברים א17: "
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט, כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן" (פירוט), דברים טז19: "
לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד";
הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ...".
אולם, החכמה בוחנת את הכרת הפנים מהצד המעשי - תועלת לעומת נזק.
הכרת פנים משמעה
הפליה לטובה של אדם מוכר.
בהכרת פנים אכן ישנה תועלת כלשהי - כשהשופט נותן יחס מועדף לנאשם שהוא
מכיר אישית, הוא מחזק בכך את ערכי החברוּת, ייתכן שהוא מחזיר לו טובה על
טובה שעשה לו בעבר, וכו'; אבל, לעומת התועלת שבסיוע לחבר, ישנו נזק שבפגיעה
בכלל הציבור, כמו שנאמר בפסוק הבא,
משלי כד24: "אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה', יִקְּבֻהוּ
עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ
לְאֻמִּים
" (פירוט).
השופט החכם צריך תמיד לחשוב: האם אני בעד היחיד או בעד הציבור? האם, כדי לזכות בברכתו של חבר רשע, כדאי לספוג את קללתו של הציבור כולו?
- אמנם, ביטוי דומה נאמר במשלי כח21: "הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב, וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר
" (פירוט), ובמשלי יח5: "שְׂאֵת
פְּנֵי רָשָׁע
לֹא טוֹב, לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט
" (פירוט), ושם לא נזכרו חכמה או חכמים.
2. ויש מפרשים, שהביטוי
גם אלה לחכמים משמעו, "כל הדברים שבענין שלמטה אמורים לחכמים היושבים בדין, שלא יכירו פנים במשפט כי לא טוב
"
(רש"י, וכן
רלב"ג), כלומר, להדגיש שגם לחכמים אסור להכיר פנים במשפט, כדברי התורה על השוחד,
דברים טז19: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט,
לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד
יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי
צַדִּיקִם
" (פירוט).
פרק כד פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |