התרפית ביום צרה - צר כחכה

1. ע"פ הפשט, יש לקרוא " התרפית ביום צרה - צר כוחכה ": אם תתרפה כאשר באה צרה על מישהו אחר, ולא תשתמש בכל כוחותיך כדי לעזור לו - ה' יצר ויחליש את כוחך (רש"י, מלבי"ם, מצודות); פירוש זה מתאים לפסוקים הבאים, המלמדים כי חובה להציל חיים ולא להתעצל גם כשיש ספק. כך נאמר גם באסתר ד14: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת - רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?" (פירוט).

2. אולם יש שפיסקו "התרפית - ביום צרה צר כוחכה", ופירשו: "כל המרפה עצמו מדברי תורה - אין בו כוח לעמוד ביום צרה" (רבי טבי בשם רבי יאשיה, בבלי ברכות סג א; רבי אבהו, מדרש משלי), "אפילו מצוה אחת" (רבי אמי בר מתנה בשם שמואל, שם; רבי לוי, שם), "אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה - הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא" (רלב"ג).

בדומה לכך פירש הרמב"ם: "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה; אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא ייתן שנת לעיניו, לעפעפיו תנומה. אמרו חכמים דרך רמז (במדבר יט יד): "זאת התורה אדם כי ימות באהל": אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמה. וכך אמר שלמה בחכמתו: התרפית ביום צרה צר כחך. ועוד אמר (קהלת ב ט): "אף חכמתי עמדה לי": חכמה שלמדתי באף, עמדה לי." (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג, טור יורה דעה רמו).

ועל כך נאמר בתהלים קיט86: "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה": כל התורה והמצוות הן בעצם אימון לנפש; מטרתן העיקרית היא לאמן את האדם למשול ביצריו וברגשותיו, כך, כשיגיע יום צרה יוכל לתפקד בצורה הטובה ביותר; "קשה באימונים - קל בקרב". אולם, מי שמתרפה באימונים, אינו לומד כראוי ואינו מושל ברגשותיו כדי לקיים מצוות - גם ביום צרה יהיה חלש.