לא "להימרח" במיטה בבוקר

פסוקים זהים, משמעות שונה

בספר משלי ישנם פסוקים החוזרים על עצמם, והם נראים לכאורה מיותרים. הדוגמה הבולטת ביותר היא זוג הפסוקים החוזר על עצמו כמעט מילה במילה במשלי ו10-11 ובמשלי כד33-34.

והנה, דווקא פסוקים אלה יכולים ללמד אותנו, שלכל פסוק בספר משלי יש משמעות, ואף פסוק אינו מיותר.

המפרשים פירשו את הפסוקים הללו בשתי דרכים מנוגדות:

1. במשמעות חיובית - כדאי לך למעט בשנה, למעט בתנומה, ולמעט בחיבוק ידיים לשכב; ואז יבוא לך במהירות כל דבר שחסר לך: "אם תעשה כן, יבא חסרונך, ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד, כאדם המהלך מהר, ומחסורך יבא ויתמלא כאיש מגן - הבא מהר להגין על אדוניו..." (רש"י על משלי ו11), כדאי לך למעט בשינה, ואז - אם יבוא לך עוני או מחסור, הוא יעבור וייעלם מהר: "ראיתי כי דרך הנכון למעט בשינה ותנומה... אם כך תעשה, אז, אף אם פעם יבא לך העוני, לא תתמיד, כי תלך לה כדרך המהלך בדרך, שאינו מתעכב זמן רב במקום אחד..." (מצודת דוד על משלי כד 33-34).

2. במשמעות שלילית - לא כדאי לך להגיד "אני רוצה רק עוד קצת לישון, רק עוד קצת לנמנם, רק עוד קצת לשכב בחיבוק ידיים", כי אם תאמר כך, יבואו עליך עוני ומחסור במהירות: "פן תחשוב 'אישן מעט, ואחרי זה אנום מעט, ואחרי זה אשכב בחבוק ידים לנום'... בעבור זה, יבוא לך עניות פתאום, כאורח המהלך בדרך, הבא פתאום לבית מלונו, ולא נודע טרם בואו" (מצודת דוד על משלי ו 10-11).

אם נקרא את שני זוגות הפסוקים הללו בהקשרם, נראה שכל אחד מהם מסיים קטע המסביר על חריצות ועצלות בעזרת דוגמה מוחשית:

1. הקטע הראשון מביא דוגמה חיובית, משלי ו6-8: "לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! רְאֵה דְרָכֶיהָ, וַחֲכָם... תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (פירוט);

2. הקטע השני מביא דוגמה שלילית, משלי כד30-32: "עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה, עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה, אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי, רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר" (פירוט).

אם כך, מסתבר שצמד הפסוקים שלנו מתפרש בקטע הראשון במשמעות חיובית - 'כדאי לך ללמוד מהנמלה ולמעט בשינה, כך תשיג את כל מחסורך במהירות';   ובקטע השני במשמעות שלילית - 'אם תלמד מהעצל ותרשה לעצמך לישון מעט יותר מהדרוש, יבוא עליך מחסור במהירות'.

גם פסוקים זהים לגמרי מתפרשים במשמעות שונה לגמרי, לפי  הקשרם; אף פסוק אינו מיותר!

אגב, גם המושגים חכמה ומוסר מדויקים:

• חכמה מציינת לימוד חיובי, מדבריהם ומעשיהם הטובים של אחרים; בהתאם למשמעות החיובית של הקטע בפרק ו.
• מוסר מציין לימוד שלילי, לימוד מטעויות ומצרות של עצמי או של אחרים, לימוד שמטרתו להסיר תכונות שליליות; בהתאם למשמעות השלילית של הקטע בפרק כד.

לעיון נוסף ראו במאמרים: פסוקים זהים משמעות שונה, שתי דרכי לימוד - מסקנה אחת, מקבילות בספר משלי / מוטי אהרוני, אתר הניווט בתנך.

גם במקומות אחרים בתנ"ך נאמר שצריך למעט בשינה.

חיבוק ידיים נזכר גם בקהלת ד5: "הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" (פירוט).

פירשנו את הפסוקים בפרק ו במשמעות חיובית ובפרק כד במשמעות שלילית; אולם, רש"י פירש את הפסוקים במשמעות החיובית גם בפרק ו וגם בפרק כד; ואילו בעל המצודות, שאת דבריו הבאנו בגוף המאמר, פירש את הפסוקים בפרק ו במשמעות השלילית, ובפרק כד במשמעות החיובית. וכבר הסברנו בגוף המאמר מדוע בחרנו לפרש להיפך.