שינה בתנ"ך

קוד: שינה= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

בליל חג מתן תורה נוהגים בני ישראל להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה. המנהג נקרא "תיקון ליל שבועות", והוא נועד לתקן את חטאם של בני ישראל, שביום מתן תורה נשארו במיטות, עד שמשה עבר מאוהל לאוהל והוציא אותם:

שמות יט17: "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאֶת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר"

לקראת חג מתן תורה, הבא עלינו לטובה, נלמד קצת על שינה בתנ"ך.

בפסוקים רבים בתנ"ך, שינה נתפסת כמצב של חולשה וסכנה:

• שופטים טז19: "וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ, וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו" - שמשון איבד את כוחו כשישן על ברכיה של דלילה.
• שמואל א כו7: "וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ מראשתו[מְרַאֲשֹׁתָיו] וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סביבתו[סְבִיבֹתָיו]... ויקח דָוִד את החנית ואת צפחת המים מראשתי שָׁאוּל וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם" - שאול ועבדיו איבדו את החנית ואת צפחת המים המלכותיות, והיו עלולים לאבד את חייהם, כשישנו במחנה.
• מלכים א ג20: "וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי" - האישה הזונה איבדה את בנה (לטענתה) כשישנה.
• מלכים א יח27: "וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ, אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ" - אליהו הנביא לועג לעובדי הבעל וממחיש את חולשתו של הבעל בטענה שהוא בוודאי ישן.
• ישעיהו ה27: "אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ, לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו, וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו" - ישעיהו הנביא מתאר את גבורתם של האשורים בכך שהם לא צריכים לישון.
• ירמיהו נא39: "בְּחֻמָּם אָשִׁית אֶת מִשְׁתֵּיהֶם וְהִשְׁכַּרְתִּים לְמַעַן יַעֲלֹזוּ וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם ה'... והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ נְאֻם המלך ה' צבאות שמו" (פירוט) - ירמיהו הנביא מתאר את סופם של הבבלים כשינה שלא מתעוררים ממנה.
• תהלים יג4: "הַבִּיטָה עֲנֵנִי ה' אֱלֹהָי, הָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת" - המשורר מודע לסכנה שבשינה, ומבקש מה' שיגן עליו. 
• שיר השירים ה2: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה" - הרעיה הפסידה את אהובה כי לא רצתה לקום משנתה (פירוט).

ולכן, החכם בספר משלי ממליץ לאדם למעט בשינה, ובפרט במקרים שבהם יש צורך בעבודה מרובה:

• כשהאדם צריך להחזיר חוב או לקיים הבטחה, משלי ו4: "אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ" (פירוט)
• כשהאדם צריך לעבוד על-מנת לקנות אוכל, משלי כ13: "אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ, פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם" (פירוט)
• כשיש ביקוש רב לסחורה שהאדם מייצר, והוא צריך לנצל את ההזדמנות, משלי לא18: "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ - לֹא יִכְבֶּה בליל[בַלַּיְלָה] נֵרָהּ" (פירוט)
• כמו כן, ספר משלי ממליץ לאדם שהתעורר משנתו, שלא "יימרח" במיטה אלא יקום בזריזות, משלי ו9-10: "עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב?! מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?! מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב..." (פירוט)
  
• יעקב מתפאר ששמר על צאן לבן במסירות רבה, על חשבון שעות השינה שלו,  בראשית לא40: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי"
• גם דוד המלך מתפאר שלא נתן שינה לעיניו עד שמצא מקום לבנות בו מקדש לה', תהלים קלב4: "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה, עד אמצא מקום לה', משכנות לאביר יעקב"
• זה גם אחד משבחיו של ה', תהלים קכא4: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל"

כמה זה "מעט"? ע"פ חז"ל:

• בלילה יש לישון לכל היותר 8 שעות: ''היום והלילה, כ''ד שעות. די לו לאדם לישן שליש מהן, שהוא שמונה שעות'' (רמב"ם הלכות דעות ד ד, בן איש חי א וישלח א; ראו מהו מספר שעות השינה הרצוי לאדם?, השינה בהלכה וברפואה, שינה- ויקישיבה); רמז לכך נמצא ב איוב ג13: "כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט, יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי", אז בגימטריה 8 (פירוט).
• וביום יש לישון לכל היותר "שנת סוס", שהיא 60 נשימות (בערך 5 דקות): "אמר רב: אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס, וכמה 'שינת הסוס'? - שיתין נשמי.... אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי; קרי עליה רב יוסף: עַד מָתַי, עָצֵל, תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?";

אולם יש מקרים שבהם אפשר לישון בשקט ובלי הגבלה - כאשר האדם מחובר לה', וה' מגן עליו מהסכנות שבשינה:

• תהלים ג6: "אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה, הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי"
• תהלים ד9: "בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן, כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי" (פירוט)
• משלי ג24: "אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד, וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ" (פירוט)
• מצב כזה יהיה, בפרט, באחרית הימים, אחרי שבני ישראל יסיימו לתקן את חטאי הגלות, ייגאלו ויחזרו לארץ ישראל, יחזקאל לד25: "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ; וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים"
• וכך ניבא גם ירמיהו בנבואת הגאולה, ירמיהו לא25: "עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה, וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי"

אם כך, בעולם הזה צריך למעט בשינה, אולם בעולם הבא, שבו נהיה מחוברים וקרובים אל ה', נוכל לישון בשקט. ואולי מכאן נובע הפתגם העממי "שינה בשבת - תענוג" (ילקוט ראובני, פרשת ואתחנן), שהרי "שבת - מעין עולם הבא" (בבלי ברכות נז:).