קוד: ביאור:שיר השירים ה2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
באהבה, וגם בהסטוריה, ישנן הזדמנויות בלתי חוזרות:
שיר השירים ה2: "אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר. קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק 'פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה!'
" האהוב מגיע באמצע הלילה, וקורא לאהובתו לפתוח לו את הדלת, אבל היא אומרת בליבה -
שיר השירים ה3: "'פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה? רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם?'
" נשארת במיטה ולא קמה, ואז -
שיר השירים ה4: "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ, מִן הַחֹר, וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו
" - היא רואה, מבעד לחור המנעול, את ידו המתרחקת של אהובה, והגעגועים מתעוררים בה -
שיר השירים ה5: "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל
" - היא מתבשמת לכבודו וקמה לפתוח לו את הדלת, אבל זה כבר מאוחר מדי -
שיר השירים ה6: "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי
" - היא פתחה את הדלת אבל הוא כבר לא היה שם; היא מתנצלת ואומרת 'קודם, כשהוא דיבר איתי, הנפש שלי יצאה ממני, זו לא הייתי אני... אבל עכשיו אני מחפשת אותו ולא מוצאת, קוראת לו והוא לא עונה לי...". היא יוצאת לחפש אותו, אבל נפגעת קשות -
שיר השירים ה7: "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי, פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת
".
סיפור עצוב זה, על אהבה שהתפספסה, נתפס בדברי חז"ל כמשל ליחסים בין ה' לעם ישראל.
אחד המשלים מתייחס לתקופת בית שני, התקופה שאחרי הצהרת כורש. כורש מלך פרס נתן לבני ישראל רשות לעלות לארץ, אבל לא כולם עלו, יהודים רבים נשארו בחו"ל כי לא רצו לחזור לארץ שבה חטאו בעבודת אלילים, וחלקם גם לא האמינו שה' יעשה להם נס על-ידי מלך נכרי: "רחצתי את רגלי - מטינוף עבודת כוכבים, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודת כוכבים; אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור; אמר ר' אבא בר כהנא: וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים?! אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע! כל נסים שעשית לי ע"י כורש, לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל, ועל ידי אדם צדיק?! אף על פי כן,
מעי המו עליו
" (
מדרש שיר השירים רבה ה).
והתוצאה: "קמתי אני לפתוח לדודי - קמתי אני ולא אומות העולם... כתיב (עזרא א'):
ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים וגו'...
וידי נטפו
מור - מררים, דגזר כורש ואמר: 'דעבר פרת - עבר, דלא עבר - לא יעבר!'...
על כפות המנעול - שמשם ננעל פרת לפניהם
". כורש שינה את דעתו, כנראה בעקבות דברי השטנה שאמרו גויי הארץ "צרי יהודה ובנימין", ונעל את השערים. חלק מהיהודים הספיקו לעלות, וחלק לא.
ומעניין, שבדורנו קרה דבר דומה מאד: הלורד בלפור הכריז שליהודים יש זכות לעלות לארץ ישראל ולבנות בה בית לאומי, ואכן בתחילת ימי המנדט הבריטי היו שערי ארץ ישראל פתוחים לעליית יהודים, אבל רק מעטים ניצלו את ההזדמנות, ובעקבות ההתמרדות של ערביי ארץ ישראל, נסגרו השערים, ויהודים רבים שלא הספיקו לעלות לארץ, נרצחו בשואה...
1-2. במדרש שיר השירים רבה פירשו את הפסוקים בשני כיוונים עיקריים: כיוון אחד - על ימי בית שני, כפי שהסברנו בגוף המאמר; וכיוון שני - על תקופת מתן תורה, חטא העגל ובניית המשכן
(וכך גם ב
שמות רבה ב ה,
שמות רבה לג ג).
לפני שמונה שנים, בעצם ליל בלהות מלא זוועות מיידנק, טרבלינקה ובוכנוולד, בליל של תאי גז וכבשנים; בליל של הסתר פנים מוחלט, בליל שלטון שטן הספקות והשמד, אשר רצה לסחוב את הרעיה מביתה לכנסייה הנוצרית; בליל חיפושים בלי הרף ובקשת הדוד - בליל זה גופו צץ ועלה הדוד. האל המסתתר בשפריר חביון הופיע פתאום, והתחיל לדפוק בפתח אוהלה של הרעיה הסחופה והדוויה, שהתהפכה על משכבה מתוך פרפורים וייסורי גיהינום. עקב ההכאות והדפיקות בפתח הרעיה עטופת האבל, נולדה מדינת ישראל" (חיים נבון, תפישתו הציונית דתית של הרב יוסף דב סולובייצ'יק). ויש לתמוה, מדוע הרב עצמו לא התנהג בהתאם לקריאת הדוד, ולא עלה לארץ ישראל?
4. רש"י פירש את הפסוקים על תקופת בית ראשון: ""אני ישנה" - כשהייתי שלוה ושקטת בבית ראשון נואשתי מעבוד הקב"ה כישנה ונרדמת "ולבי ער" - זה הקב"ה כך נדרש בפסיקתא "ולבי ער" - הקב"ה שהוא צור לבבי וחלקי ער לשמרני ולהטיב לי "קול דודי דופק" - משרה שכינתו על הנביאים ומזהיר על ידיהם השכם ושלוח "פתחי לי" - אל תגרמו לי שאסתלק מעליך "שראשי נמלא טל" - לשון אדם שבא בלילה דופק על פתח אהובתו אומר כן בשביל חיבתך באתי בלילה בעת הטל או הגשם והדוגמא שראשי נמלא טל שאני מלא רצון ונחת רוח אברהם אביך שערבו עלי מעשיו כטל הנני בא אליך טעון ברכות ושילו' שכר מעשים טובים אם תשובי אלי "קוצותי רסיסי לילה" - אף בידי הרבה קביצות מיני פורענות ליפרע מעוזבי וממנאצי טל הוא לשון נחת "רסיסי לילה" - גשמי לילה שהן טורח ועייפות רסיסי תרגום של רביבים (דברים לב) וכרביבים עלי עשב וכרסיסי מלקושא קוצות הן דבוקי שערות הראש המדובקים יחד שקורין כלוצייל"ש ולפי שאחז המקרא בלשון טל ומטר אחז בלשון ראש וקוצות שדרך טל ומטר לאחז בשער ובקוצות ויש לפרש טל ורסיסי לילה שניהם לטובה שכר מצות קלות הנחות להעשות כטל ושכר מצות חמורות הקשות כטורח רסיסי לילה
" ""פשטתי את כתנתי" - כלומר כבר למדתי לעצמי דרכים אחרים לא אוכל לשוב אליך עוד כענין שנאמר (ירמיהו מד) ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים וגו' שהיו הדרכים האלה ישרים בעיניהם ולשון פשטתי את כתנתי רחצתי את רגלי לשון תשובת האשה המנאפת שאינה רוצה לפתוח לבעלה הדלת לפי שפתח הכתוב בלשון אני ישנה קול דודי דופק סיים בלשון תשובה הנופלת על לשון דופק על הדלת בעת משכב השינה בלילות
" ""דודי שלח ידו מן החור" - שאצל הדלת וראיתי ידו ונהפכו עלי המון מעי לשוב לאהבתו ולפתוח לו
" ""קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור" - כלומר בלב שלם ונפש חפיצה כמקשטת עצמה להתאהב על אישה בריח טוב "מור עבר" - רוח עובר ומתפשט לכל צד
" ""ודודי חמק עבר" - נסתר ונכסה ממני כמו (שיר השירים ו) חמוקי יריכיך סתרי יריכיך ע"ש שהירך בסתר (ירמיהו לא) עד מתי תתחמקין תסתרי ותתכסי מחמת בושה שמעלת בי "נפשי יצאה בדברו" - שאמר לא אבא אל ביתך כי מתחילה לא אבית לפתוח "בקשתיו וגו' מצאני השומרים הסבבים בעיר" - ותופסין גנבים המהלכים בלילות "הכוני פצעוני" - חבלו בי חבורה כל פצע לשון מכת כלי זיין הוא נברדורי"א בלע"ז "רדידי" - עדיי המרודד והמרוקע עלי וכן כל הענין לשון אשת נעורים המתאוננת על בעל נעוריה ומבקשתו וזו הוא הדוגמא "דודי שלח ידו מן החור" - כשאמרתי רחצתי את רגלי ולא אפתח לך ולא אשוב מן ע"א שבחרתי בה "שלח ידו" - והראה נקמתו בימי אחז והביא עליו חיל מלך ארם (דברי הימים ב כח) ויכו בו וישב ממנו שביה גדולה וגו' ויהרוג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד "ומעי המו עליו" - בא חזקיהו בנו ושב בכל לבבו לדרוש להקב"ה וכל דורו שלמים לא קם דור בישראל כמותם כמו שמפורש בחלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטוכיא ולא מצאו איש ואשה שאין בקיאין בהלכות טומאה וטהרה וזהו וידי נטפו מור וגו' אף יאשיהו נאמר בו (מלכים ב כג) וכמוהו לא היה לפניו מלך כי ראה פורענות שבאה על מנשה ועל אמון לקיים שלח ידו מן החור ומעי המו עליו "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר" - לא ביטל גזירתו שנאמר בחזקיהו (ישעיהו לה) הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו' ומבניך אשר תוליד אלו דנייאל חנניה מישאל ועזריה ואף ביאשיהו על ידי חולדה הנביאה (ירמיהו יט) הנני מביא רעה אל מקום הזה ואל יושבי וגו' ואומר (מלכים ב ג) וכמוהו לא היה לפניו מלך אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול אשר חרה ביהודה על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה ויאמר ה' גם את יהודה אסיר מעל פני כאשר הסירותי את ישראל ומאסתי את העיר הזאת "נפשי יצאה בדברו" - יצאה ממני בדברו דבר זה "בקשתיו ולא מצאתיו" - ואם תאמר והלא ירמיהו עומד ומתנבא בימי יהויקים וצדקיהו שובו אלי ואשובה אליכם לא לבטל את הגזירה אלא להקל הפורענות ולהכין מלכותם בשובם מן הגולה לנוטעם מאין נטישה ולבנותם מאין הורס
"
(רש"י)
5. והרב קוק פירש את הפסוקים, לא על אירוע הסטורי מסויים, אלא על הדרכים העדינות שבהן ה' מעורר אותנו באמצעות מצוות התורה
(חזון הצמחונות והשלום).
ומסתבר שכל הפירושים נכונים, בכל דור ודור ה' קורא לנו, ותפקידנו הוא לשמוע את הקריאה ולא להחמיץ את השעה. וכך פירשו חז"ל: "פתחי לי אחותי - זו בבל,
רעיתי - זו מדי,
יונתי - ביון...
תמתי - באדום
"
(אסתר רבה פתיחתא ה).
לב = אמצע הגוף והנפש, מקום המחשבות
דבר = הנהגה
דודי משיר השירים דומה לנזיר קדוש מארץ הצבי
ביקש = א. הביע רצון במילים; ב. רצה, גם ללא מילים
ביאור:תמים