קוד: ביאור:משלי ו4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי
ו4: "...לֵךְ, הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ! אַל
תִּתֵּן
שֵׁנָה
לְעֵינֶיךָ,
וּתְנוּמָה
לְעַפְעַפֶּיךָ!...
"
אדם שקיבל על עצמו התחייבות כלשהי כלפי הזולת, והגיע זמנו לקיים אותה, צריך לשים את קיום ההתחייבות בראש סדר העדיפות - לא לנוח ולא לישון עד שיקיים אותה. כך נאמר בספר משלי, בקטע הפונה לאדם שקיבל על עצמו להיות ערֵב לרעהו.
הפסוק מצוה על הערב ללכת באופן מיידי ולפייס את רעהו, בעל החוב. לשם כך הוא מצוה עליו: אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך - משפט שניתן לפרש בשני רבדים:
א. ברובד המילולי - אל תלך לישון בלילה, עבוד יומם ולילה עד שתצליח להחזיר את החוב.
ב. במשמעות מושאלת - "אל תתעצל בדבר!
"
(מצודות). שים את קיום ההתחייבות בראש
מעייניך.
הפסוק מתייחס להבטחות מסוגים שונים (ראו מה עושים כשלא מצליחים לקיים הבטחות); בפרט, אפשר לפרשו כמשל על ההתחייבות שכל נשמה קיבלה על עצמה כשירדה לעולם - ההתחייבות לעבוד את ה'. גם במשמעות זו, ניתן לפרש את הפסוק בשני רבדים:
א. ברובד המילולי - למעט בשינה, לא לישון יותר מ-8 שעות ביממה (ראו
ישנתי אז ינוח לי), לקום מוקדם בבוקר לעבודת ה': "לכל אחד מאיתנו יש תפקיד אלוקי לבצע בעולם הזה, וודאי שאין לנו לבזבז את חיינו בשינה מיותרת. כלל ראשון למי שרוצה להצליח בחיים הוא - לקום מוקדם! כאשר האדם קם מוקדם בבוקר, ולא נמרח במיטה עד מאוחר, אז הוא מצליח בכל ענייניו, הן הגשמיים והן הרוחניים
"
(הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט תמוז ה'תשס"ט).
ענין הזהירות הוא, שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה, ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה... ושלמה אמר בחכמתו אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך..." (מסילת ישרים ב). "
יש אדם שמתבונן על חייו, ורואה שהוא חי רק סביב ענייני הגוף, כסף, עבודה, הנאות וכד'... כל הדברים הרגעיים והחולפים, והוא מתבונן על העולם ומבין שיש תכלית לעולם הזה, ושיש חיים אחרי המוות, ויש דין ויש דיין, יש שכר ויש עונש, והוא חייב להתעורר ממרדף החיים! ולחשוב 'מה קורה איתי?'. אבל אז בא היצר הרע ואומר לו 'מה אתה רוצה מעצמך? שינוי? אתה? מה פתאום?! אחרי כל כך הרבה שנים - אינך מסוגל! תמשיך כך בחיים, אולי ביום מן הימים זה יגיע...' אדם כזה, מבחינת הגוף הוא ער, אך נפשו רדומה, אין לו כוח לקום ולהתנער מהמציאות שלו... בא שלמה המלך וצועק לו 'קום! תתעורר!... אם תתעצל ותישן, אתה עלול להתעורר שוב רק אחרי כמה שנים, ואז יהיה מאוחר... לכן, אל תפחד מהשינוי, תתגבר תתחזק ותצליח!" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט תמוז ה'תשס"ט).
ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני, אמר להם הקב"ה: בני! אני נותן לכם את התורה, תנו לי ערבים שיקיימוה!... באותה שעה קבלו עליהם ישראל... ו[אחר-כך שכחו] את התורה... ומשיבין אבות העולם: הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין, אין לכם אלא לישב ולהתעסק בתורה, שנאמר אל תתן שנה לעיניך... דבר אחר: אל תתן שנה מלישב בתענית, שהתענית סמוכה לתשובה..." (ילקוט שמעוני).