על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב

הפסוק שלנו מטיל את האחריות ל"קמשונים" ול"חרולים" על העצל, שמזניח את השדה עד שהוא נהרס.

אולם, האשמה זו נכונה רק כאשר לעצל אכן יש שדה ששייך לו, וכל מה שהוא צריך לעשות זה לצאת מהבית ולעבד אותו באופן עצמאי.

בימינו, ישנם אנשים רבים שאין להם בכלל שדה, וכדי לפרנס את עצמם הם חייבים לעבוד כשכירים אצל אנשים אחרים.

במצב זה, מוטלת אחריות לא רק על העצל אלא גם על המדינה, שמאפשרת את אי השיוויון בחלוקת הקרקעות (ראו לדון מובטלים לכף זכות).