קוד: ביאור:משלי ח30 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק ח פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 סיכום |
"- בכל התקופה הזו של בריאת העולם, הוא נתן בי אֵמוּן והראה לי את כל מעשיו, הייתי אצלו כמו ילדה הגדלה אצל האוֹמֵן, הוא השתעשע עמי יום יום ושיחק עמי בכל עת -"
הייתי אמון (מגודלת) אצלו, והייתי לו לשעשוע (שמחה) בכל יום, ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה.
1. "אמון - ענין גידול הילד והתעסקות בו
" (מצודת ציון, וכן רש"י, מלבי"ם), כמו איכה ד5: "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע
", ישעיהו מט23: "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ
"; החכמה נמשלת לילדה, וה' הוא האומן המגדל אותה; וכמו ילדה, היא גם משחקת ומשתעשעת אצלו, כמו ירמיהו לא19: "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים
". מטרת הפסוק היא להראות עד כמה ה' אוהב את החכמה - כמו את בתו היחידה האהובה (רמ"ד ואלי).
2. "הוא תדשא הארץ... ויטע ה' אלהים גן בעדן
" (הגר"א), כמו שיר השירים ז2: "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן
": החכמה היא אמנית, והיא כביכול סייעה לה' לברוא את העולם היפה שאנחנו מכירים. "הייתי אצלו כבעל-מקצוע מומחה העוזר לו בבריאת תבל
" (ר' אליהו שץ).
3. מלשון אֵמוּן, כמו במדבר יב7: "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא
": החכמה היתה "סוכנת הבית" הנאמנה של ה', הוא מסר בידה בנאמנות את ניהול העולם.
פרק ח פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |