קוד: ביאור:משלי ח8 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ח פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 סיכום |
"- ואל תחשבו שאתם צריכים לעשות עוול כדי להצליח, כל אמרי פי מייעצים לנהוג בצדק; בדברי החכמה אין שום דיבור נפתל (שקר מבלבל) או עיקש (שקר מאיים)."
כל אמרי פי נאמרים בצדק, אין בהם נפתל ועיקש (עקמימות).
כשלומדים תורה, נתקלים לפעמים בפסוקים הנראים תמוהים ומוזרים. פסוקים מסוג זה נועדו לעורר אותנו להפעיל את בינתנו, לחפש ולמצוא דעת ברמה גבוהה יותר. כך אומרת החכמה בספר משלי:
בצדק כל אמרי פי = כל הדברים שאני אומרת הם צודקים ונכונים, גם אם לפעמים נראה שיש בהם אי-צדק.
נפתל = מחובר בצורה עקומה; עיקש = עקום וקשה; אין בהם נפתל ועיקש = גם אם נראה שהדברים שלי מחברים בין עניינים שאין קשר ביניהם, או עקומים וקשים להבנה, אין זה כך.
הגר"א פירש שהפסוק "הוא נגד הגמרא, שפעמים אומר "חסורי מחסרא", ופעמים
אומר
"תני" כך.
ולא תאמר, חס ושלום, שהוא דיבור זר, אלא
הכל
בצדק
.
כי פעמים אינם מתקבלים דברי אדם מחמת שני טעמים:
א' שהוא דבר עקום ועיקש,
ב' אף על פי שהוא ישר, מחמת שהוא מרבה דברים ומערבב כמה דברים זרים יחד
בפלפולו, ומעייל פילא בקופא דמחטא.
ועל זה אמר, שבתורה אינו כן, ואף שהוא שקיל וטרי:
א' אין בהם נפתל, שהוא
ערבוב דברים זרים יחד,
ב' וגם אין בהם
עיקש
"
(הגאון מווילנה).
ובפסוק הבא:
נכוחה = צדק גלוי וראוי; בינה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות; כולם נכוחים למבין = כל דבריי צודקים ונכונים, והדבר גלוי למי שמשתמש בבינתו.
מציאה = תוצאה לא בטוחה של חיפוש; וישרים למוצאי דעת = כל דבריי ישרים, והדבר מתגלה למי שמחפש ומשתדל לדעת.
והגר"א פירש שהפסוק "הוא נגד מדרש, כגון ספרא וספרי ודומיהם, שהם תמוהים מחמת שני דברים:
א' שדורש את הדין, מה שבתורה מפורש שאין הדין כן, כמו "עין תחת עין" וכדומה;
ב' שדורש את הפסוק, כגון "ואם - לרבות את התמורה" וכדומה, מה שאין מוכח כלל מן הפסוק הזה.
ועל זה אמר:
נגד מה שאין מוכח מהפסוק, אמר שכולם נכוחים, פירוש, שכל הדברים שמוציא מן הפסוק הוא נוכח הפסוק ממש - שכולם נכוחים רק למבין - למי שמבין דבר מתוך דבר, הוא יבין שמן הפסוקים משמע כן.
וישרים - כלומר, ומה שדומה בעיניו שאין הדין ישר, אמר שישרים אך למוצאי דעת, למי שיש לו דעת בתורה" (הגאון מווילנה).
"יש דברים בתורה הקדושה, שממבט ראשון אינם מובנים כלל,
ולפעמים אף נראים מעוותים ומוטעים לחלוטין, אולם, כאשר מתעמקים בהם ומנסים
להבינם - מגלים שהם ישרים ונכונים. וזה תלוי בגישה של האדם ששואל ולומד. אם
האדם בא בגישה של "אנטי" - הרי שהכל ייראה לו הכי מוזר ולא נכון; אך, אם
הוא בא בגישה חיובית - מייד זה ייראה לו הגיוני ויישמע לו הכי נכון בעולם
"
(הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ב אב ה'תשס"ט).
בספר תהלים נאמר שיש
להתפתל עם
עיקשים, תהלים יח27: "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר, וְעִם
עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל
". כך גם בבראשית ל8: "וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי
".
אולם בפסוקנו נאמר, שבחכמה אין נפתלים ואין עיקשים!
ההבדל בין הפסוקים משקף את ההבדל שבין עקרונות לבין מציאות:
שָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב", לא היו לו אויבים ולכן יכל לחיות ביושר על-פי עקרונות החכמה.
לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד, אֲשֶׁר דִּבֶּר לה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל". לדוד היו אויבים רבים, שנאבקו בו גם בשיטות עקומות, והוא נאלץ להתפתל על-מנת להתמודד איתם בשיטות שלהם. כך גם רחל בספר בראשית.
עוד על חכמה, תבונה, יושר וצדק, ראו הושע יד10: "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם? כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם
" (פירוט).
הפסוקים שלנו מלמדים שהחכמה אומרת דברי צדק. פסוקים אחרים מלמדים את הכיוון ההפוך - כדי לעשות צדק יש להשתמש בחכמה, משלי ב9: "אָז תָּבִין
צֶדֶק
וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים, כָּל מַעְגַּל טוֹב
" (פירוט).
ראו גם בהמשך הפרק,
משלי ח15: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ
צֶדֶק
" (פירוט).
השורשים פתל ועקש מופיעים יחד גם בדברים לב5 ובתהלים יח27. המפרשים פירשו את שניהם מעניין עקמימות (רש"י, מצודות). אבל הם מופיעים גם בהקשרים נפרדים וכך ניתן להבדיל ביניהם:
* השורש פתל נרדף לערמומיות (איוב ה13), וממנו גם המילה פתיל שמשמעה חוט עבה או חבל דק (במדבר טו38, יחזקאל מ3 ועוד). הפתיל הוא רך, מתעקם ו"מתפתל", ולכן נקרא כך. מכאן שהנפתל הוא השקר ה"רך", ה"מעגל פינות", המנסה לבלבל את השומעים ולהערים עליהם ולהוליכם בדרך מפותלת כדי לשכנעם באמיתותו.
* השורש עקש מציין מכשולים וקוצים בדרך (ישעיהו מב16, משלי כב5) ומנוגד לשלום (ישעיהו נט8). לדעתי הוא שילוב של עקום וקשוח. הוא מציין את השקר ה"קשה", המנסה לגרום לשומעים לקבל אותו ע"י איומים והפחדות.
הנפתל והעיקש שניהם מנוגדים לאמת שבתחילת הפסוק הקודם. אלה דברי החכמה אל הנגידים (המנהיגים): המנהיגות החכמה היא מנהיגות שאומרת אמת, ואינה משתמשת בתחבולות של הטעיה והפחדה.
| פרק ח פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |