כי חנם מזרה הרשת בעיני כל בעל כנף

השורש כנף הוא דו-משמעי:

1. הוא רומז לציפור הנופלת בפח של ציידים, כמו בעמוס ג5: "הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ?!"  ובאיכה ג52: "צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם".

2. והוא רומז גם להסתרה והתחבאות, כמו בישעיהו ל20: "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ".

הגנבים, המנסים להיכנף ולהתחבא, דומים לציפור בעלת-כנף העומדת ליפול בפח.

ועל-דרך הדרש (ע"פ גליה):

3. בעל כנף הוא אדם החושב שהוא יכול לעוף ולעלות השמיימה (בלשון ימינו "עף על עצמו"), ומתוך תחושת גדלות - עובר את גבול היכולת שלו ונופל ומתאכזב.

4. בעל כנף הוא שאול המלך, שמואל א טו27: "וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע", שמואל א כד4: "וַיָּקָם דָוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אשר לְשָׁאוּל בַּלָּט". בנעוריו היה נחבא אל הכלים, אבל אחרי שעלה לשלטון חשב שיישאר תמיד למעלה, ומתוך כך חטא ונפל.

5. בעל כנף הוא גם מלאך - כרוב, מלכים א ו27: "וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים, וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף". והוא רומז לאדם החושב שהוא מלאך חסין בפני חטא, עד שהוא נופל ברשת היצר. ויש כאן גם רמז חיובי: אם אדם יתנהג כמו הכרובים שמות כה20: "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים", יפנה בענוה אל אֶחָיו ואל הכפורת הנמצאת מתחתיו, יצליח להתעלות בקודש (ע"פ גליה).

6. בעל כנף רומז גם לסיפור עממי על דוד המלך ועל כשלונו בחטא.   בת-שבע התרחצה על הגג מאחרי מחיצה, אולם השטן בא ונדמה לדוד כציפור, דוד ירה בו חץ אולם החץ סטה הצידה ופגע במחיצה והפיל אותה, בת שבע נגלתה לעיני דוד וההמשך ידוע (בבלי סנהדרין קז.).  בסיפור הזה התחלפו התפקידים - הציפור (השטן) היא הצייד, והצייד (דוד) הוא הנצוד ונופל ברשת החטא.