החכמות קוראות לתלמידים גם בכביש הראשי ובשער

מאת: אראל

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק א פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום

א21 בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר:

סגולות

- החכמה קוראת בכביש הראשי, ההומה והרועש ביותר; היא אומרת את אמריה בפתחי שערים, במקום התכנסות הציבור והמנהיגים, וכן בכל מקום בתוך העיר -

מצודות

בראש מקום שנשמע שם המיית בני אדם, בפתחי שערים - מקום הנכנסים והיוצאים בכל עיר ועיר, תאמר כל חכמה את אמריה (והוא ענין מליצה, וכאומר: הלא התורה גלויה לכולם ומזהירה על קיומה).

עצות

המיה = קול גדול, שוטף ומטביע. השורש המה מופיע בספר משלי במשמעות שלילית למדי:

משלי ז11: "הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ" - האישה הזונה, שקולות פיתוייה כובשים את הנערים הפתיים, וכן -
משלי ט13: "אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה, פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה"
משלי כ1: "לֵץ הַיַּין, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" - משקה משכר גורם לאדם לשמוע קולות הכובשים ומטביעים את קולות הנפש הפנימיים שלו (פירוט).

1. הפסוק מלמד, שהמורות היוצאות לשליחות חינוכית צריכות לפעול גם במקומות כאלה, מקומות הומים שיש בהם פריצות ושיכרות,

2. ואם הקוראת היא החכמה המופשטת, הפסוק מלמד, שגם במקומות רועשים, בראש הומיות, ניתן לשמוע את קולה של החכמה, אם מקשיבים היטב.

שער = מרכז החיים הציבוריים, מקום השלטון והמשפט. הפסוק מלמד, שגם במקומות כאלו, מקומות שבהם מסתובבים אנשים מכובדים ומלאי בטחון עצמי, בפתחי שערים בעיר, גם שם יש להשמיע את קולה של החכמה.

בפסוקנו נאמר שהחכמות מדברות גם בשערים, כלומר מביעות את דעתן גם בענייני הציבור, אך בפרק כד נאמר שהאויל - השטחי - אינו מודע לכך ואינו מדבר דברי חכמה בשער, משלי כד7: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ" (פירוט).

הקבלות

בפתחי שערים בעיר

1. שני מלכים ישבו בפתח שער העיר שומרון, מלכים א כב10: "וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן, וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם". כל נביאי השקר אמרו להם שיצאו למלחמה ויצליחו.

עד שבא הנביא מיכיהו בן ימלה והשמיע את קול החכמה הא-להית. בפתחי שערים בעיר שומרון הוא אמר את אמריו, מלכים א כב17: "וַיֹּאמֶר 'רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה'", "אם תצאו למלחמה, המלך ימות וכל עם ישראל יתפזרו לכל עבר". וכך היה.

שער במקרא הוא מרכז החיים הציבוריים, מקום השלטון והמשפט. גם במקומות כאלו, מקומות שבהם מסתובבים אנשים מכובדים ומלאי בטחון עצמי, בפתחי שערים בעיר, גם שם יש להשמיע את קול החכמה בלי להתבייש.

2. כמה שנים מאוחר יותר, העיר שומרון היתה במצור ותושביה גוועו ברעב, עד שבא הנביא אלישע ואמר את אמריו, מלכים ב ז1: "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: שִׁמְעוּ דְּבַר ה', כֹּה אָמַר ה'! כָּעֵת מָחָר, סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן" (פירוט).

שער במקרא הוא המרכז המסחרי של העיר (ולכן, בלשון המשנה ובלשון ימינו, המילה שער מציינת את שווי השוק של סחורה כלשהי). גם שם, בשוק ההומה והרועש מתאוות חומריות, גם שם יש להשמיע את קול החכמה האלהית.

דקויות

בראש הומיות

המיה במקרא היא קול גדול, שוטף ומטביע. השורש המה מופיע בספר משלי במשמעות שלילית:

פיתוי, משלי ז11: "הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ";
כסילות, משלי ט13: "אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה, פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה";
שיכרות, משלי כ1: "לֵץ הַיַּין, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" (פירוט).

ולמרות זאת, החכמה קוראת גם בראש הומיות! מה המשמעות המעשית? ניתן לענות לפי שני הפירושים לפסוק 20:

השורש המה מופיע בספר משלי במשמעות שלילית, הקשורה לפיתויים (משלי ז11), כסילות (משלי ט13) ושיכרות (משלי כ1). ומכאן:

1. המוֹרוֹת (והמורים) היוצאות לשליחות חינוכית צריכות לפעול גם במקומות כאלה, מקומות הומים מכסילות ושיכרות. גם שם ישנן נשמות יקרות שצריך לעזור להן לחזור לחיים של חכמה.

2. החכמה הא-להית נמצאת גם במקומות כאלה, מקומות רועשים והומים. גם שם, אם מקשיבים היטב, אפשר לשמוע את קולה של החכמה.

ועל-דרך הדרש, הכוונה להמיה הנמצאת בראשו של האדם. כשהאדם נמצא בראשית דרכו בעולם החכמה, הוא מתאווה ללמוד עוד ועוד והראש שלו הומה מדברי חכמה; אולם כדי שיוכל להתקדם, הוא צריך לפתוח שער אל העיר, המסמלת את עולם המעשה והחומר. הוא צריך להוריד את החכמה אל פרטי ההלכות והמצוות המעשיות, ההנהגה והנקיון הכלכלי, כי רק "אדם שמעשיו מרובים מחכמתו - חכמתו מתקיימת" (ע"פ גליה).