קוד: המה= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ"
הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ידוד אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ, וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ"
כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ"
יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו, יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה"
ב. קולות של אנשים רבים ששוטפים ומטביעים את הפרט, או של עמים רבים ששוטפים ומטביעים את העמים הקטנים:
הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים, כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן, וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים - כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן"
כִּי שֹׁדֵד ה' אֶת בָּבֶל וְאִבַּד מִמֶּנָּה קוֹל גָּדוֹל, וְהָמוּ גַלֵּיהֶם כְּמַיִם רַבִּים, נִתַּן שְׁאוֹן קוֹלָם"
קשת וכידון יחזיקו, אכזרי הוא ולא ירחמו; קולם כים יהמה, ועל סוסים ירכבו; ערוך כאיש למלחמה עליך..."
וַיִּשְׁמַע אֲדֹנִיָּהוּ וְכָל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל וַיִּשְׁמַע יוֹאָב אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיֹּאמֶר 'מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמָה?'"
הָמוּ גוֹיִם, מָטוּ מַמְלָכוֹת; נָתַן בְּקוֹלוֹ, תָּמוּג אָרֶץ"
אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ, אַךְ הֶבֶל יֶהֱמָיוּן, יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם"
יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב, יֶהֱמוּ כַכָּלֶב, וִיסוֹבְבוּ עִיר"
כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן, וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ"
בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר" - החכמה מתגברת על הקולות הרבים של העיר, המאיימים לסחוף ולהטביע את האדם בתוכם.
תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה; חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה"
נֶהֱמֶה כַדֻּבִּים כֻּלָּנוּ, וְכַיּוֹנִים הָגֹה נֶהְגֶּה; נְקַוֶּה לַמִּשְׁפָּט וָאַיִן, לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ" - בהתחלה אנחנו משמיעים קול גדול וכובש כמו דובים, ומקוים לנצח במשפט; כשזה לא מצליח, אנחנו משמיעים קול רך ומתחנן כמו יונים, ומקוים לישועה מבחוץ (מלבי"ם).
קול המונה של רומי".
הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ" - האישה הזונה, המשמיעה את קולות העולם הגדול, ואינה מתעניינת במשפחתה (פירוט);
אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה, פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה"
יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה, וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ" - לפי חלק מהפירושים הכוונה לבכיו ותחינתו של הילד, שכובשים את לבם של הוריו וגורמים להם לוותר על העונש החינוכי (אבל לדעתי הפירוש הנכון הוא אחר)
ה' צבאות יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני קלע, ושתו המו כמו יין, ומלאו כמזרק, כזויות מזבח";
לץ היין, המה שכר, וכל שגה בו לא יחכם" (פירוט)
ה. וגם קולות פנימיים מתוך המעיים או הלב - קולות של רחמים, פחד או צער - רגשות ששוטפים וכובשים את נפשו של האדם:
עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ, וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ"
עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה, וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה, עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ"
מֵעַי
מֵעַי [אוחילה], קִירוֹת
לִבִּי, הֹמֶה לִּי לִבִּי לֹא אַחֲרִישׁ, כִּי קוֹל שׁוֹפָ
ר [שָׁמַעַתְּ] נַ
פְשִׁי, תְּרוּעַת מִלְחָמָה"
הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים; כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם ארחמנו נְאֻם ה'"
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי, הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו", תהלים מב12, תהלים מג5
אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה, אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה"
דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר, וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו"