ישעיהו טז

1 שלחו-כר משל-ארץ מסלע מדברה אל-הר בת-ציון. 2 והיה כעוף-נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון. 3 הביאו עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל-תגלי. 4 יגורו בך נדחי מואב הוי-סתר למו מפני שודד כי-אפס המץ כלה שד תמו רמס מן-הארץ.

5 והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק. 6 שמענו גאון-מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא-כן בדיו. 7 לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר-חרשת תהגו אך-נכאים. 8 כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד-יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים. 9 על-כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על-קיצך ועל-קצירך הידד נפל. 10 ונאסף שמחה וגיל מן-הכרמל ובכרמים לא-ירנן לא ירעע יין ביקבים לא-ידרך הדרך הידד השבתי. 11 על-כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש. 12 והיה כי-נראה כי-נלאה מואב על-הבמה ובא אל-מקדשו להתפלל ולא יוכל.

13 זה הדבר אשר דבר יהוה אל-מואב מאז. 14 ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר.