מאת: אראל
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק א פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
- "נבלע את כל רכושם בבת-אחת, כמו שהשאול (המוות) בולע את כל החיים!", "הם כל-כך תמימים שהם יפלו ברשתנו בקלות, כמו אנשים ההולכים לתומם ויורדים לתוך בור!".
"כמו השאול בולע כל הגוף, כן נבלע הכל כשהם בחיים (בעודם בחוזק העושר), נבלע אותם כשהם תמימים (שלמים) במרבית ההון, וכמו היורד לבור, שיורד בו שלם בכל איבריו." (והיא היא, וכפל הדבר במילים שונות).
הפיתוי הבא הוא נבלעם... תמימים...: נאכל את כל רכושם בבת-אחת, בשלמותם; כמו שהשאול (=בור הקבר) בולע את כל גוף האדם המת בשלמותו. דוגמאות לפיתוי זה:
אנשים ישרים יודעים, שאי-אפשר לזכות בהכל; תמיד צריך לבחור ולהתפשר. רק נוכלים יכולים להבטיח שמי שיבוא איתם יקבל הכל, שהרי הם ממילא לא מתכוונים לקיים...
אחי יוסף שנאו אותו בגלל נקיון-כפיו (ביחס אליהם) ובגלל תמימותו הילדותית שהתבטאה בחלומותיו. הם אמרו זה לזה: נארבה לדם, נצפנה לנקי חינם, נבלעם כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור, בראשית לז20: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו
", "שירד לבור לפי תומו, ולא היה יודע מה היו עושין לו
(מדרש משלי (בובר) א).
אולם ראובן לא התפתה, בראשית לז22: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ
". הוא ניסה לשכנע אותם שיוותרו לפחות על חלק מתוכניתם - שיוותרו על "נארבה לדם", ויקיימו רק את "תמימים כיורדי בור".
ואכן האחים השתכנעו, בראשית לז24: "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם
" (פירוט).
אולם יהודה עדיין חשש שיוסף ימות, ולכן שכנע את אחיו להציל אותו תמורת בצע כסף, בראשית לז26: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו 'מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ?'
", במקום שימות בבור - נמכור אותו ונרוויח כסף, כל הון יקר נמצא, נמלא בתינו שלל, בראשית לז27: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא
", "זו מכירתו של יוסף, שהיה בן יקיר לאביו
" (מדרש משלי שם).
"גורלך תפיל בתוכנו - בשעה שישב יוסף, נוטל הכליד[הגביע] והיה מקיש בו... כיס אחד יהיה לכולנו - שהיו כולם אוכלים על שולחן אחד במסיבה, כיצד היה עושה? נתן לכל אחד ואחד חלק אחד, ולבנימין חמישה חלקים...
" (מדרש משלי (בובר) א).
ראו עוד: יוסף - בבואה של שלמה ויצירתו החכמתית / ד"ר נסים אליקים -> בית המדרש הוירטואלי.
הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם המתאר את דברי הפיתוי של החַטָּאִים. מה בדיוק הפיתוי כאן?
הפיתוי הראשון "נבלעם כשאול חיים" מציין השתלטות מלאה על הקרבנות: כמו שהשאוֹל (=בור הקבר) בולע את כל גוף האדם המת, כך גם אנחנו נבלע את כל הקרבנות ואת רכושם בבת אחת. אנשים ישרים יודעים, שאי-אפשר לזכות בהכל; תמיד צריך לבחור ולהתפשר. רק נוכלים יכולים להבטיח שמי שיבוא איתם יקבל הכל, שהרי הם ממילא לא מתכוונים לקיים...
הפיתוי השני "ותמימים כיורדי בור" יכול להתפרש לפי שתי משמעויות שונות של התואר "תמים" ושל המילה "בור":
1. תמים הוא שלם וגמור בגופו, כמו בדברים ב15: "עַד תֻּמָּם
"; ובור הוא משל לקבר, כמו בישעיהו לח18: "כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ מָוֶת יְהַלְלֶךָּ, לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ
". לפי זה הצלע השניה נרדפת לראשונה, וגם היא מתארת את בליעת הקרבן כולו בשלמותו (רש"י, מצודות).
2. תמים הוא שלם וצדיק במעשיו, צדיק, כמו נוח (בראשית ו9). בדברי הנוכלים זה תואר של זלזול, כמו 'נאיבי' בלשון ימינו: "הם כל-כך צדיקים-תמימים, שהם לא מבינים שום דבר בענייני העולם הזה, ונוכל בקלות להטעות אותם ולהפיל אותם לבור" (רמ"ד ואלי). וכמו בשמואל ב טו11: "וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַים קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם, וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר
".
פרק א פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |