בניגוד למה שכולם חושבים

מה הקשר בין שני חלקי הפסוק?

1. ייתכן ששני חלקי הפסוק מתארים מצב שבו התוצאה לטווח ארוך הפוכה מהתוצאה לטווח קצר:

עצלה תפיל תרדמה - לפעמים, דווקא העצלה, הבטלה וחוסר המעש, גורמת לאדם לשקוע בתרדמה: כשאדם לא פועל ולא יוצר, אין לו מוטיבציה לקום מהמיטה, והדבר מחליש את הגוף ומשרה עייפות. במצב כזה, דווקא עשיה נמרצת - לא משנה באיזה תחום - עשויה להזרים באדם כוחות חדשים, לתת לו מוטיבציה ולעורר אותו מתרדמתו.

התוצאה לטווח ארוך הפוכה מהתוצאה לטווח קצר: עצלה ובטלה, בטווח הקצר, חוסכת אנרגיה, אבל בטווח הארוך היא גורמת לירידה בכושר הגופני ולשינה מרובה מדי.

ונפש רמיה תרעב - גם הרמאי חושב, שהרמאות שלו תעזור לו להיות עשיר יותר, אבל למעשה התוצאה היא הפוכה: נפש שמתרגלת לעשות מעשי רמיה לא תדע להתפרנס בעצמה ולבסוף תרעב.

2. וייתכן שהקשר הוא "שהעצלה והרמאות הן שוות לעניין זה, שמאבדות שתיהן כל נכסיו של אדם, ונשאר לבסוף על ידיהם ברעב ובעירום וחוסר כל..." (רמ"ד ואלי).

הקשר לפסוק הקודם

בפסוק הקודם נאמר "ומה' אשה משכלת", וסמיכות הפסוקים מלמדת ש"לא יטיל האדם את עצמו בחיק העצלה מפני זריזות אשתו, כי גם הוא צריך להזדרז לעשות את שלו כאיש, והיא תעשה את שלה כאישה, וממנו וממנה יסתיים הדבר להצליח בכל ענייניו. שאם יסמוך על אשתו ויתרשל מצידו, מה שירוויח מצד אחד יפסיד מצד אחר, כי העצלות שלו תפיל תרדמה עליו, ו"קרעים תלביש נומה"... שהרי, אישה משכלת ניתנת לאיש כדי שתהיה עזר לו בכל משלח ידיו אשר יעשה, אך לא שיהיה יושב ובטל, כי הבטלה של איש מאבדת כל הצלחתה של האישה..." (רמ"ד ואלי).