ראשי>בין איש לאשה>אהבה בין איש לאישה>אהבה בשיר השירים>
ראשי>פירושים על פירושים>פירושים על מדרשי אגדה>

גם כשהוא לא איתי, הוא חושב עליי

קוד: ביאור:שיר השירים ו3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

החתן בא לבקר את אהובתו, אך היא התעצלה לפתוח לו את הדלת והוא הלך. היא יצאה לרחובות ירושלים לחפש אותו, והשומרים היכו ופצעו אותה. כך, כשהיא שוכבת ברחוב מוכה ופצועה, מצאו אותה בנות ירושלים. אחרי שתיארה לפניהן את יופיו של אהובה, הן שאלו אותה:

שיר השירים ו1: "אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ, וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ!"; נראה שיש כאן שתי קבוצות:
קבוצה אחת שואלת בקנטרנות - אנה הלך דודך, היפה בנשים? - אם את כל-כך יפה, מדוע אהובך עזב אותך והלך?
והקבוצה השניה לכאורה רוצה לעזור - אנה פנה דודך, ונבקשנו עמך! - אנחנו נעזור לך למצוא אותו! לכאורה, כי בין המילים אפשר גם לשמוע רמז "אולי הוא לא רוצה אותך יותר, ויעדיף לקחת אחת מאיתנו במקומך?".
אבל הכלה דוחה את שתי הקבוצות ואומרת:

שיר השירים ו2: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם; לִרְעוֹת בַּגַּנִּים, וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים" - איני צריכה את עזרתכן, אני כבר יודעת איפה הוא נמצא - הוא ירד לגנו. הוא ערג והשתוקק אליי ואני לא פתחתי לו את הדלת, ולכן ירד לערוגות הבושם;   אני דומה בעיניו לשושנה, ולכן הוא ירד ללקוט שושנים שיזכירו לו אותי. גם כשאנחנו לא ביחד -

שיר השירים ו3: "אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" - אני חושבת רק עליו, והוא חושב רק עליי, ולכן הוא רועה בין שושנים.



חז"ל דרשו את הפסוק כמשל ליחסים שבין אומות העולם לבין האומה הישראלית הנמצאת בגלות: יש אומות הלועגות לה וטוענות שה' עזב אותה, ויש אומות המנסות לכאורה לעזור לה ורוצות לבקש את ה' יחד איתה, אך היא דוחה אותן ומצהירה על בטחונה באהבתו של ה' - גם כשנראה שהוא לא איתנו, הוא חושב עלינו ודואג לנו: "מאנים ומקנטרים האומות את ישראל: אנה הלך דודך? למה הניח אותך עזובה אלמנה?... וכשחזר והשרה רוחו על כורש, ונתן רשות לבנות הבית והתחילו לבנות, באו ואמרו להם: אנה פנה דודך? אם חוזר הוא אליך, נבקשנו עמך כענין שנאמר (עזרא ד) "וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל וגו' ויגשו אל זרובבל וגו' נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם וגו'" וכוונתם לרעה, כדי להשביתם מן המלאכה. והם משיבים: דודי ירד לגנו - צוה לנו לבנות היכלו והיה שם עמנו, לערוגת הבשם - מקום מקטר הקטרת, לרעות בגנים - ועוד ירד לרעות צאנו בגנים אשר נפוצו שם אותם שלא עלו מן הגולה, משרה שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וללקט שושנים - שומע ומקשיב נדברים בתורתו ללקוט זכיותיהן ולכתבם בספר זכרון לפניו, כענין שנאמר (מלאכי ג) "אז נדברו יראי ה' וגו'". ומה שאתם אומרים לבקשו עמנו ולבנות עמנו, אני לדודי ולא אתם לו, ולא תבנו עמנו, כעניין שנאמר (עזרא ד) "לא לכם ולנו לבנות בית אלהינו", ואומר "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם ".  הרועה בשושנים - הרועה את צאנו במרעה נוח וטוב" (רש"י).

אני לדודי ודודי לי - ראשי תיבות: אלול, רמז לחודש שבו ה' מאפשר לנו להתקרב ולחזור אליו. 

בפסוקים שלנו נראה שהכלה יודעת איפה החתן, אבל בפרק הקודם נראה לכאורה להיפך; ראו אם תמצאו את דודי.

ביטויים

שושנה = פרח בעל ששה עלי כותרת

על הקשר בין ערגה לערוגה, ראו  ערוגה = תעלת השקיה / אביתר כהן.

ביקש = א. הביע רצון במילים; ב. רצה, גם ללא מילים

פירושים נוספים

1. פירשנו שהשושנים מסמלות את הכלה, ולפי זה הביטויים "ללקוט שושנים" "הרועה בשושנים" מבטאים את אהבתו הרבה של החתן, החושב על כלתו גם כשהוא נפרד ממנה.

2. אך יש שפירשו שהשושנים מסמלות נשים זרות, ולפי זה הביטויים הנ"ל מבטאים דווקא את אכזבתו או בגידתו של החתן (ע"פ עדינה שטרנברג). 

מאמרים מאתר ויקיטקסט:

מאמרים נוספים מתוצאות החיפוש ב גוגל

תגובות