למידה פעילה

קוד: ביאור:משלי א3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

אחת הטעויות שעושים מורים ומרצים מתחילים היא, שהם מכינים הרצאה מושלמת מדי - הרצאה שבה כל ה"פינות" סגורות, וכל מה שצריך לעשות הוא להעביר אותה לתלמידים. כבר בפתיחה לספר משלי ניתן להיווכח, שהגישה שלו היא שונה - הוא בעד למידה פעילה:

משלי א3: "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים"

המילה לקחת מציינת למידה פעילה, שבה התלמידים לא מקבלים מהמרצה את ההרצאה שהכין, אלא לוקחים אותה בעצמם, על-ידי הכנה של חומר-קריאה לפני ההרצאה, הגבה לשאלות מנחות תוך כדי ההרצאה, והכנת שיעורי בית אחריה. למידה פעילה מפעילה מעגלים רבים יותר במוח, ומשפרת את הזיכרון וההפנמה.

כדי שלתלמידים אכן תהיה מוטיבציה לקחת וללמוד למידה פעילה, חומר הלימודים צריך להתקשר לנושאים משמעותיים עבורם, ובפרט, לנושאים חברתיים: צדק ומשפט ומישרים: צדק הוא העיקרון הנצחי והמופשט של הגינות, לתת לכל אחד את המגיע לו; משפט הוא התהליך הפורמלי והמסודר שבו מחליטים מה מגיע למי; ומישרים הם אמצעים להגיע לפשרה בדרכי שלום (ראו צדק - משפט - מישרים).

הסדר בפסוק מחייב: קודם כל לומדים מה צודק - מה מגיע למי, ואיך צריכה להיראות חברה צודקת בעולם אידיאלי; אחר-כך לומדים את ההליכים המסודרים של ניהול משפט, שבעזרתם יש להגיע לצדק; ובסוף לומדים את הכלים הפסיכולוגיים המאפשרים להגיע לפשרה ומישרים

הפסוק הבא (משלי א4) פותח במילה מנוגדת - "לתת לפתאים ערמה..." - והוא מתאר אמצעי נוסף ליצור למידה פעילה - לחנך את התלמידים שיתנו את המידע שלקחו לאחרים, שיודעים פחות מהם; ללמד אותם איך לְלַמֵּד תלמידים שאינם יכולים לקחת ולִלְמוֹד בעצמם (פירוט).


מקורות ופירושים נוספים

הפסוק מופיע בפתיחה לספר משלי, והוא מהווה לא רק הנחיה חינוכית למורים, אלא גם הנחיה חינוכית לאנשים שקוראים את ספר משלי. ראו: ספר משלי - ללמוד על-מנת לעשות.

הביטוי לקח מוסר מציין גם הפקת מסקנות ולקחים, והביטוי מוסר השכל מציין הפקת לקחים מעמיקה, שעוזרת לאדם להצליח בעתיד (ראו שכל = הצלחה שנובעת ממחשבה); אם כך, אחת ממטרותיו של ספר משלי היא ללמד את האדם להפיק לקחים באופן מעמיק - ללמוד מכל טעות ומכל כישלון, וכך לחיות חיים של שיפור מתמיד.

בפרק טז מדובר על אנשים שמפיקים לקחים, אך לא באופן מעמיק אלא בשטחיות - משלי טז22: "מְקוֹר חַיִּים שֵׂכֶל בְּעָלָיו, וּמוּסַר אֱוִלִים אִוֶּלֶת" - מוסר אוילים מנוגד ל מוסר השכל (פירוט).

הביטוי צדק ומשפט ומישרים נזכר, בסדר זה ממש, גם בפרק הבא, משלי ב9: "אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים, כָּל מַעְגַּל טוֹב". הפסוק שלנו מדבר על הקשר בין מוסר השכל לבין צדק ומשפט ומישרים, והפרק הבא מדבר על הקשר בין תבונה לבין צדק ומשפט ומישרים. שני הפסוקים מלמדים, שכדי לשפוט בצדק יש להשתמש בחכמה ובתבונה - ולא רק ב"חוש צדק" טבעי (פירוט).

חלק מהרעיונות במאמר זה לקוחים ממאמר של אורי יעקב בירן:
  • לגבי למידה פעילה: "ילד שנמצא בשיעור בבית הספר, הגיוני מאוד שהוא לומד דברים, אבל לרוב הוא לא לוקח דברים, הוא לא מנסה מיוזמתו להפיק כל מיני דברים מהשיעור. המורה נאלץ לנסות לגרות אותו ללמוד, במקרה הטוב, או לדחוף לילד כמה חומר לימודים שהוא יכול, ורק להגביר את אי רצון הילד לקחת, לפעול, להתקדם ולהתעניין" (אורי בירן, לקיחת מוסר השכל, אתר כיפה).
  • לגבי היחס בין צדק ומשפט: "נדרש מאיתנו לקחת לעצמנו צדק, להציב לעצמנו שאיפה לצדק, שאיפה להיות צדיק. לפני שאנחנו מתייאשים מכל רעיון והצעה בטענות מעשיות, כדאי להציב את הצדק, את השאיפה האמיתית ביותר, שאליה אנו רוצים להגיע. כמובן, שפה לא גמרנו את העבודה. משלי גם מלא בעצות מאוד מעשיות ופרקטיות, שנוגעות למעשה היום יומי. בנקודה הזו מגיע המשפט מהבחינה הפומבית, הדרישה מהדיינים, שהעולם יתנהל טוב".
אך חלק מהביטויים התפרשו אצלו באופן אחר:
  • הביטוי מוסר השכל: "מוסר, כפי שהזכרנו בקטע הקודם, עניינו להסיר מן האדם את המידות הרעות שדבקו בו... אבל זה לא סתם מוסר, זה מוסר שמטרתו השכל.... התעסקות ברע, גם אם היא נגדו, לא עושה לאדם טוב. הוא מתרגל לראות את עצמו כאדם שלילי, את הרע כשולט בו, ויוצא שהתעסקותו ברע רק מגבירה את הרע שבקרבו. לכן רוצה שלמה שהמוסר שניקח לא יהיה סתם מוסר, סתם ירידה לרפש שנמצא לנו בנפש, אלא ירידה לצורך עלייה...".
  • הביטוי מישרים: "לכל אדם, בכל מקום ובכל מצב, יש שאלה האם הוא מתנהל ביושר, האם הוא ישר עם סביבתו? האם הוא ישר עם עצמו? משלי ייתן לנו אמות מידה וכלים לבחון את עצמנו, גם אם אחרים לא עושים את זה בשבילנו, גם אם אף אחד לא יודע מזה, גם אם זה בין אדם לעצמו."

תגובות