מאת: אראל
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 סיכום |
-- כי היא שחה (מכופפת ומשעבדת) את ביתה אל מוות; ואת כל מעגלותיה ודרכי-התנהגותה היא מכופפת אל רפאים (חלשים נרפים וחסרי שורשים).
- כי בית הזונה הוא מקום מדרון, לרדת בה אל המיתה; וההולכים אל ביתה הולכים המה אל מקום הרפאים, הם המתים שנרפו ונחלשו וכוחם תש. ורוצה לומר: הבא אל ביתה יוכשל בה ויאבד נפשו.
(המשך מהפסוק הקודם)
- הבית הספרותי-הרעיוני שהיא בונה בספרים שלה מלא מוות: אין בו אהבה יצירתית - שיוצרת משפחה וילדים ומרבה חיים בעולם, אלא רק אהבה יצרית - השורפת והורסת ולא משאירה שום חיים לעתיד.
1. רפאים הם מתים, או אנשים חלשים ונִרְפִּים. בספר משלי הם נזכרים בשלושה פסוקים. משלי ב18: "כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ
" (פירוט), משלי ט18: "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ
" (פירוט), משלי כא16: "אָדָם תּוֹעֶה מִדֶּרֶךְ הַשְׂכֵּל בִּקְהַל רְפָאִים יָנוּחַ
" (פירוט).
2. הרפאים מזכירים גם את הענקים ילידי הרפה, גליית ואחיו, שמואל ב כא18: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים, אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה
", דברי הימים א כ4: "וַיְהִי אַחֲרֵיכֵן וַתַּעֲמֹד מִלְחָמָה בְּגֶזֶר עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סִפַּי מִילִדֵי הָרְפָאִים וַיִּכָּנֵעוּ
". לפי מדרש חז"ל, הרפה היא עֹרְפָּה המואביה, שנזכרה במגילת רות. ערפה נפרדה מרות ונעמי וחזרה למואב, אולם המואבים לא רצו לקבל אותה כי מבחינתם היא נחשבה בוגדת. אז מרוב צער היא הלכה לארץ פלשתים ועסקה בזנות. צאצאיה של ערפה הפכו ללוחמים פלשתיים, שבסופו של דבר נפלו בידי דוד שהוא צאצא של רוּת. יייתכן שדמותה של ערפה היא ההשראה לפסוקים שלנו (ע"פ גליה).
מה משמעות הפועל שחה ומי הנושא שלו?
1. שחה הוא "ענין כפיפה והשפלה
" (מצודת ציון), כמו בישעיהו ב9: "וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם
", ישעיהו ה15: "וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה
", תהלים קז39: "וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן
". מבחינה דקדוקית אפשר לפרש את המשפט בשתי דרכים דומות:
* הנושא הוא ביתה של האשה הזרה - המתכופף ויורד אל המוות (שחה - פועל עומד, לשון זכר);
* הנושא הוא האשה הזרה עצמה - המורידה את ביתה, משפחתה וכל מי שבא אל ביתה אל המוות (שחה - פועל יוצא, לשון נקבה). האישה הזרה עזבה את החיים עם אלוף נעוריה ואלהיה, והחליטה שביתה ישתחווה, יהיה מוקדש ומשועבד אל מוות - תאוות זנות ללא המשכיות. "כי שחה – השפילה, הנה ביתה ומשכנה הוא אל המות וההפסד, ודרכיה יביאו אל המתים
" (רלב"ג).
2. שחה - כמו חשה, והנושא הוא האשה הזרה, המגיעה במהירות אל המוות - שהוא ביתה (דעת מקרא, וראו שם פירושים נוספים בהערת שוליים).
3. שחה - מלשון השתחוויה. לפי ספר הזוהר, כשאדם מתקרב לאישה נכריה ומתכופף לכיוון שלה, הוא כאילו משתחווה לעבודה זרה (ע"פ הרב יצחק כהן "מתוק מדבש"). לפי זה פירוש הפסוק הוא: "כי ביתה של האישה הנכריה הוא כמו בית עבודה זרה - מקום שבו משתחווים אל אלילים מתים".
רפאים הם מתים, או אנשים חלשים ונִרְפִּים; מעגל הוא אופן-התנהגות קבוע ומחזורי. האשה הנואפת מביאה את כל מי שהולך במעגלותיה, כל מי שנכנס לחוג החברתי שלה, לחולשה ורפיון עד מוות.
| פרק ב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |