לגרש את הרשעים

1. דוד קילל את דואג האדומי, הבוגד שהרג את כהני נוב, תהלים נב7: "גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח, יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל, וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים סֶלָה".   שלמה בנו הפך את הקללה הזאת לחוק הקובע שהשלטון צריך לגרש את הרשעים,  משלי כ26: "מְזָרֶה רְשָׁעִים מֶלֶךְ חָכָם, וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אוֹפָן" (פירוט),  משלי כה5: "הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ, וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ" (פירוט),  ואולי גם משלי כב10: "גָּרֵשׁ לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן" (פירוט).

2. בפסוקים שנזכרו למעלה נאמר שיש לגרש את הרשעים מלפני המלך; הפסוק שלנו מוסיף שיש לגרשם מהארץ לגמרי. וכן במשלי י30: "צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט, וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ".

3. במקומות רבים בתורה, השכר המובטח לבני ישראל על קיום המצוות הוא שיירשו את הארץ וישכנו בה, והעונש על הפרת המצוות הוא גירוש מהארץ (ראו ויקרא כו, דברים כח).   בכמה מקומות נזכר בהקשר זה הפועל כרת, למשל במדבר טו31: "כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עונה בָהּ"; וכן הפועל נסח, למשל  דברים כח63: "... וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (ע"פ 'דעת מקרא').