קוד: ביאור:משלי ב20 בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק ב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 סיכום |
- ואחרי שתינצל מדרך רע ומאישה זרה - תלך בדרך עם אנשים טובים, ותשמור ותתנהג בעצמך באורחות התנהגות של צדיקים.
החכמה תשמור עליך מזה, למען תלך בדרך טובים אשר ימנעו ללכת בדרך הזה, וארחות צדיקים תשמור (כפל הדבר במילים שונות).
מה צריך לעשות אדם שהזמין סבלים להעביר ציוד, והם שברו לו חלק מהציוד? דבר דומה קרה לאמורא רבה בר-בר-חנה. בן דודו, האמורא רב, אמר לו שהוא צריך לנהוג לפי הפסוק שלנו. נקרא את הסיפור כולו (תלמוד בבלי בבא מציעא פג.; תרגום לעברית עם תוספות):
כפיצוי על הנזק, לקח רבב"ח את גלימותיהם.
באו הסבלים ואמרו לרב. אמר הרב לרבב"ח: החזר להם את גלימותיהם!
אמר לו רבב"ח: כך הוא הדין?! והרי מגיע לי פיצוי!
אמר לו רב: כן, "למען תלך בדרך טובים
".
אמרו הסבלים: אנחנו עניים, עבדנו כל היום, אנחנו רעבים ואין לנו מה לאכול.
אמר רב: שלם להם את שכרם!
אמר לו רבב"ח: כך הוא הדין?! והרי הם לא עשו את העבודה!
אמר לו רב: כן, "וארחות צדיקים תשמור
".
דברי רב מסתמכים על הבנת מבנה הפרק כולו. בפרט, בפסוקים 10-19 נאמר, שלימוד התבונה ישמור ויציל את האדם מהליכה בדרכיהם ובארחותיהם של אנשים רעים או של נשים רעות, גם בפסוק 20 נזכרו מושגים דומים - דרך טובים, ארחות צדיקים.
אחרי שהאדם ניצל מדרכיהם של האנשים הרעים, הוא יכול להתקדם הלאה
וללכת
בדרך של אנשים
טובים,
ובארחותיהם של
צדיקים:
לא כל אדם חייב ללכת ב"דרך טובים" וב"ארחות צדיקים"; רוב האנשים, מספיק אם יצליחו להינצל מ"דרכי חושך" ומ"אורחות עיקשים". אולם, מי שיש לו תבונה רבה, והצליח להשיג ארחות יושר וארחות חיים, ראוי שיתקדם לשלב הבא, וילך בדרך טובים ובארחות צדיקים.
רב, שהכיר את רבה בר-בר-חנה, כנראה ידע שזוהי דרכו בחיים - הוא אדם שהולך
בדרך טובים ובארחות צדיקים, וכדי להמשיך ללכת בדרכים אלו, צריך לפעמים
לוותר:
הפסוק מלמד, שהאדם צריך לשקול את מעשיו, לא רק לפי המקרה הפרטי, אלא גם לפי הדרך הכללית - לפעמים אדם צריך לוותר במקרה מסויים, כדי שיוכל להישאר בדרך המתאימה לו; לוותר על זכותו לעשות רע, כדי שיוכל להמשיך ללכת בדרך טובים, ולוותר על זכותו להפר התחייבות, כדי שיוכל להמשיך ללכת בארחות צדיקים. (ראו רעיונות דומים אצל הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב" על משלי ב כ; הרב פתחיה מנקין, נחלת אבות ב ה בשם שו"ת עצי ברושים נג;).
רק בתיעוד יש "דרך טובים וארחות צדיקים". אנחנו חיים בעולם בו כל ילד, כבר בילדותו, לומד כי שקר הוא אמצעי יעיל. למעשה, החברה מציגה לפני כל אדם "אתגר", למכור בהצלחה "שקר אלגנטי" מושלם. לכן ישנם "רעבים" המחפשים אוכל בפחי אשפה. לכן הפוליטיקאים "מתחרים על שקרים" אחד בשני, ונאלצים לצאת ל"מלחמות דמים".
כפיצוי על הנזק, לקח רבב"ח את גלימותיהם.
באו הסבלים ואמרו לרב. אמר הרב לרבב"ח: החזר להם את גלימותיהם!
אמר לו רבב"ח: כך הוא הדין?! והרי מגיע לי פיצוי!
אמר לו רב: כן, "למען תלך בדרך טובים
".
אמרו הסבלים: אנחנו עניים, עבדנו כל היום, אנחנו רעבים ואין לנו מה לאכול.
אמר רב: שלם להם את שכרם!
אמר לו רבב"ח: כך הוא הדין?! והרי הם לא עשו את העבודה!
אמר לו רב: כן, "וארחות צדיקים תשמור
". (תלמוד בבלי בבא מציעא פג.; תרגום לעברית עם הרחבה).
דברי רב מסתמכים על הבנת מבנה הפרק כולו. בפרט, בפסוקים 10-19 נאמר, שלימוד התבונה ישמור ויציל את האדם מהליכה בדרכיהם ובארחותיהם של אנשים רעים או של נשים רעות, גם בפסוק 20 נזכרו מושגים דומים - דרך טובים, ארחות צדיקים.
אחרי שהאדם ניצל מדרכיהם של האנשים הרעים, הוא יכול להתקדם הלאה
וללכת
בדרך של אנשים
טובים,
ובארחותיהם של
צדיקים:
לא כל אדם חייב ללכת ב"דרך טובים" וב"ארחות צדיקים"; רוב האנשים, מספיק אם יצליחו להינצל מ"דרכי חושך" ומ"אורחות עיקשים". אולם, מי שיש לו תבונה רבה, והצליח להשיג ארחות יושר וארחות חיים, ראוי שיתקדם לשלב הבא, וילך בדרך טובים ובארחות צדיקים (פירושים נוספים על סיפור זה, ראו בדברי הגר"א והמלבי"ם על פסוקנו, וכן בדברי הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב" על פסוקנו, וכן הרב פתחיה מנקין, נחלת אבות ב ה בשם שו"ת עצי ברושים נג).
אדם בעל מעמד ציבורי, כמו רבה-בר-בר-חנה, צריך להיזהר בדרכיו הרבה יותר מאדם פשוט. הדבר דומה לתנועה בדרכים: מי שנוסע בדרך ציבורית ראשית, חייב להיזהר הרבה יותר מאדם הנוסע בדרך צדדית (ע"פ גליה).
הפרק בנוי במבנה של "סור מרע ועשה טוב":
בפסוקים 12-15 נאמר שהתבונה עוזרת להינצל מדרך רע, ובפסוק שלנו נאמר שהתבונה עוזרת ללכת בדרך טובים;
בפסוקים 16-19 נאמר שהתבונה עוזרת להינצל מאישה זרה המפתה לניאוף, ובפסוק שלנו נאמר שהתבונה עוזרת לשמור על אורחות צדיקים (כיוסף הצדיק שנשמר מניאוף).
התבונה עוזרת לאדם בשתי דרכים:
1. התבונה מאפשרת לאדם לזהות ולהבחין בין אנשים רעים לטובים, כך שייזהר ולא יילך יחד עם אנשים רעים, אלא רק עם אנשים טובים.
2. התבונה מאפשרת לאדם לזהות ולהבחין בין רע לטוב, כך שלא ינהג בדרך רעה בעצמו, אלא רק בדרך טובה; ראו "הקבלות".
פרק ב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |