שפתי צדיק ירעו רבים, ואוילים בחסר לב ימותו

קוד: ביאור:משלי י21 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
י21 שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים, וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ.

 סגולות

שפתי צדיק, הנותן לכל אחד את המגיע לו, יצליחו לרעות ולהנהיג אנשים רבים, שילכו אחריו מתוך הכרה בצדקתו;   אולם האוילים (השטחיים), שאינם דואגים לצרכיהם של הרבים, לא יצליחו להשפיע על ליבם של הרבים, וימותו בחסר-לב וללא תומכים.

/ דברי שפתיו של הצדיק רועים (מדריכים) אנשים רבים להתנהג בדרך הצדק;   אולם האוילים מתייחסים אל הצדיק בצורה שטחית, חסר להם הרצון לקחת את דבריו ללב, הם רק רוצים לקבל ממנו ברכות וקמיעות, ולכן נשארים חסרי-לב והבנה עד יום מותם.

 מצודות

הצדיק - רבים אוכלים מפרי שפתיו, כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם;    אבל האוילים, אשר לא שמעו אליו - ימותו בעבור חסרון לבם, שלא בחנו דבריו.


 עצות

1. צדיק ואויל בהנהגת המדינה (ע"פ אראל)

ישנן בימינו מספר תנועות שמטרתן לחדש את השלטון במדינת ישראל ברוח התורה, אך הן אינן מצליחות להגיע להנהגה. לדעתי, אחת הסיבות לכך היא תפיסה שגויה של מושג המנהיגות.

בתנ"ך, מנהיג הוא קודם-כל רועה. כל המנהיגים הגדולים שלנו התחילו את דרכם ברעיית-צאן. תפקידו הראשי של רועה צאן הוא לדאוג לצרכים החומריים של כל כבשה וכבשה; רועה שנוהג כך, יכול להנהיג את הכבשים לכל מקום שימצא לנכון, והן יבואו אחריו.

אבל רועה שעומד ונואם בפני הכבשים על החשיבות העצומה שבהליכה לכיוון מסויים, או על רשעותם של הרועים האחרים, או שרק דורש מהכבשים להצביע בשבילו - לא יצליח להשיג שום מטרה, הכבשים פשוט יתפזרו וילכו לחפש מישהו אחר שיספק את צרכיהן.

רעיון זה נרמז גם בפסוק שלנו:

צדיק בלשון המקרא הוא איש המעשה, איש שעושה צֶדֶק בפועל, נותן לכל אדם ובעל-חיים את המגיע לו, משלי יב10: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" (פירוט).

כאשר הצדיק נואם ומדבר בשפתיו, דבריו ינהיגו וירעו אנשים רבים, מסוגים וזרמים שונים, שיסכימו ללכת אחריו, כי יראו שהוא דואג להם - הוא דואג שכל אחד ואחד יקבל את המגיע לו.

אויל בלשון המקרא הוא שטחי; בפסוקים קודמים נאמר שהאויל אינו אוהב לעשות דברים - הוא מעדיף להסתפק ב"מס שפתיים", דיבורים בלבד, משלי י8: "וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" (פירוט).

כאשר אדם אויל (שטחי) מסוג זה מנסה להנהיג אחרים ולהשפיע על ליבם (מחשבותיהם), הוא לא יצליח; האנשים, הרואים שהוא לא עושה שום דבר, לא ילכו אחריו; הוא לא יצליח "להתנחל בלבבות", ויישאר חסר לב, כלומר, במיעוט של לבבות שתומכים בו, עד יום מותו.

2. צדיק ואויל בהנהגת הפרט (ע"פ גליה)

פעם אחת ביקרתי אצל רב צדיק, שאנשים רבים באים לבקש ממנו עצה וברכה. אותו רב גם מעביר שיעורי תורה, ובהם הוא מלמד שהברכה העיקרית נובעת מהעבודה שהאדם עושה בעצמו - תיקון המידות, לימוד תורה והתחזקות בקיום מצוות.

בשיחה אישית עם אותו רב, הוא התוודה בפניי, שלא משנה כמה שהוא דורש ברבים לעבודה עצמית, עדיין אנשים תולים תקווה בברכה שלו. הוא יודע בבירור, שישנם אנשים מסויימים, שכלל לא מקשיבים לעצות המעשיות שהוא נותן, ותולים תקוות בברכה בלבד. ו"מכיוון שאני יודע שאין עם מי לדבר, אני מברך, מתפלל ומקווה שה' יאיר את עיניהם".     מצב עגום זה נרמז בספר משלי:

דבריו שפתיו של הצדיק יכולים לסייע לאנשים רבים. כמו רועה, המביא את הצאן אל האחו, כך גם הצדיק, בדברי שפתיו, נותן לתלמידיו עצות צודקות, כך שיוכלו להתקדם ולהיות אנשים טובים יותר. אבל יש אנשים שאינם מבינים אותו:

אויל בלשון המקרא הוא שטחי; בפסוקים קודמים נאמר, שהאויל אינו לוקח את המצוות אל ליבו, הוא מעדיף להסתפק ב"מס שפתיים", דיבורים בלבד, משלי י8: "חֲכַם לֵב יִקַּח מצות, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" (פירוט). כך גם בפסוק שלנו:

התלמידים האוילים אינם לוקחים אל ליבם את דברי האמת והצדק של הצדיק, הם באים רק לקבל ממנו ברכה, ולכן ליבם נשאר חסר עד יום מותם.

 הקבלות

יוסף הצדיק, שהיה גם רועה, דאג לצרכיהם החומריים של המצרים, ולכן זכה להתמנות למנהיגם, והנהיג אותם בשפתיו, בראשית מא40: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי" (ע"פ רמ"ד ואלי).

מצד שני, הנביא זכריה תיאר רועה אויל, המנהיג את הצאן באופן שטחי ואינו דואג לצרכיהם החומריים, זכריה יא15-16: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי 'עוֹד קַח לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי. כִּי הִנֵּה, אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ, הַנִּכְחָדוֹת לֹא יִפְקֹד, הַנַּעַר לֹא יְבַקֵּשׁ, וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא, הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל, וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל, וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק'".  ראו: רעיית צאן כמשל להנהגה.

שפתי צדיק נזכרו גם בהמשך הפרק, משלי י32: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן, וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת" (פירוט). ומחיבור שני הפסוקים עולה, כי מי שיודע את הרצון יכול לא רק לשלוט בעצמו אלא גם להנהיג ולרעות אחרים (חגי הופר).

פסוק נוסף בספר משלי מלמד, שרק מי שדואג להרוות את צרכיהם החמריים של האזרחים, יוכל להורות וללמד אותם עניינים רוחניים, משלי יא25: "נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא" (פירוט).

פסוק נוסף על הנהגה, שפתיים וחסר לב, משלי י13: "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב" (פירוט).

 דקויות

שפתי צדיק ירעו רבים

רועה הוא כינוי למנהיג, והפסוק מלמד שרק הצדיק - הנותן לכל אחד את המגיע לו - ראוי להגיע להנהגת הציבור, מבחינה חומרית או רוחנית:

1. הנהגה חומרית: "[הצדיקים] מנהיגים ויועצים רבים בדרך טובה, ויכלכלו אותם כמו הרועה שירעה את הצאן" (ר' יונה גירונדי)צדיק בלשון המקרא הוא איש המעשה, איש שעושה צֶדֶק בפועל, נותן לכל אדם ובעל-חיים את המגיע לו, משלי יב10: "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" (פירוט).   כאשר הצדיק נואם ומדבר בשפתיו, דבריו ינהיגו וירעו אנשים רבים, מסוגים וזרמים שונים, שיסכימו ללכת אחריו, כי יראו שהוא דואג להם - הוא דואג שכל אחד ואחד יקבל את המגיע לו. 

לעומת זאת, אויל בלשון המקרא הוא שטחי; בפסוקים קודמים נאמר שהאויל אינו אוהב לעשות דברים - הוא מעדיף להסתפק ב"מס שפתיים", דיבורים בלבד, משלי י8: "וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט" (פירוט).     כאשר אדם כזה מנסה להנהיג אחרים ולהשפיע על ליבם (מחשבותיהם), הוא לא יצליח; האנשים, הרואים שהוא לא עושה שום דבר, לא ילכו אחריו; הוא לא יצליח "להתנחל בלבבות", ויישאר חסר לב, כלומר, במיעוט של לבבות שתומכים בו, עד יום מותו.

2. הנהגה רוחנית: "הצדיק הוא מדריך בדיבורו לרבים - לגדולים... אפילו לתלמידי חכמים... מפני שהם מבינים דבריו שהם טובים, לכן הם רצים אחריו שיהא מדריכם" (הגאון מווילנה, וכן מצודות).    דבריו שפתיו של הצדיק יכולים לסייע לאנשים רבים. כמו רועה, המביא את הצאן אל האחו, כך גם הצדיק, בדברי שפתיו, נותן לתלמידיו עצות צודקות, כך שיוכלו להתקדם ולהיות אנשים טובים יותר.   אבל יש אנשים שאינם מבינים אותו: התלמידים האוילים אינם לוקחים אל ליבם את דברי האמת והצדק של הצדיק, הם באים רק לקבל ממנו ברכה או קמיע שיאפשרו להם להצליח בלי להתאמץ... ולכן ליבם נשאר חסר עד יום מותם (ע"פ גליה).

ואוילים בחסר-לב ימותו

הפירוש המקובל הוא ש"חסר לב" הוא תכונה של האויל - האויל הוא חסר לב כי אינו מסוגל לחשוב, ונשאר חסר לב עד יום מותו (כי איננו שומע בקול הצדיק). אולם:

  • "אויל" ו"חסר לב" הם שני טיפוסים שונים - חסר לב הוא אדם שאינו מסוגל לחשוב (פירוט), ואויל דווקא כן מסוגל לחשוב, רק שהוא חושב בשטחיות.
  • בפסוק שלנו, בניגוד לשאר הפסוקים, הביטוי "חסר לב" אינו שם עצם אלא תואר הפועל.

לכן מסתבר שהכוונה כאן אינה לתכונת-אופי אלא לתיאור מצב:

1. הביטוי חסר לב מנוגד לביטוי רבים בתחילת הפסוק - בניגוד לצדיק, הרועה ומנהיג אנשים רבים, האוילים מסוגלים להנהיג רק מיעוט קטן, תמיד חסרים להם לבבות שיבואו אחריהם, וגם כשימותו יישארו במצב זה של "חסר לב".

2. הביטוי חסר לב מנוגד לביטוי ירעו בתחילת הפסוק - בניגוד לרוב האנשים, המקבלים מהצדיק עצות טובות, האוילים מתייחסים לצדיק בשטחיות ליבם נשאר חסר עד יום מותם.

 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות