זכריה יא

1 פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. 2 הילל ברוש כי-נפל ארז אשר אדרים שדדו הילילו אלוני בשן כי ירד יער הבצור. 3 קול יללת הרעים כי שדדה אדרתם קול שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן.

4 כה אמר יהוה אלהי רעה את-צאן ההרגה. 5 אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו ומכריהן יאמר ברוך יהוה ואעשר ורעיהם לא יחמול עליהן. 6 כי לא אחמול עוד על-ישבי הארץ נאם-יהוה והנה אנכי ממציא את-האדם איש ביד-רעהו וביד מלכו וכתתו את-הארץ ולא אציל מידם. 7 וארעה את-צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח-לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את-הצאן. 8 ואכחד את-שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נפשי בהם וגם-נפשם בחלה בי. 9 ואמר לא ארעה אתכם המתה תמות והנכחדת תכחד והנשארות תאכלנה אשה את-בשר רעותה. 10 ואקח את-מקלי את-נעם ואגדע אתו להפיר את-בריתי אשר כרתי את-כל-העמים. 11 ותפר ביום ההוא וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי כי דבר-יהוה הוא.

12 ואמר אליהם אם-טוב בעיניכם הבו שכרי ואם-לא חדלו וישקלו את-שכרי שלשים כסף. 13 ויאמר יהוה אלי השליכהו אל-היוצר אדר היקר אשר יקרתי מעליהם ואקחה שלשים הכסף ואשליך אתו בית יהוה אל-היוצר. 14 ואגדע את-מקלי השני את החבלים להפר את-האחוה בין יהודה ובין ישראל.

15 ויאמר יהוה אלי עוד קח-לך כלי רעה אולי. 16 כי הנה-אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא-יפקד הנער לא-יבקש והנשברת לא ירפא הנצבה לא יכלכל ובשר הבריאה יאכל ופרסיהן יפרק. 17 הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על-זרועו ועל-עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.