קוד: ביאור:משלי י24 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק י פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 |
ראוי להביא על הרשע את המגורה שלו - העונש שהוא הכי פוחד ממנו; וכן ראוי לתת לצדיקים את הדבר שהם הכי מתאווים (רוצים) לקבל.
מגורת הרשע (הדבר אשר ממנו יפחד הרשע) - היא תבוא עליו; ודבר הטובה אשר יתאוה לו הצדיק - יתן לו מי שבידו ליתן, והוא הקב"ה.
במערכת המשפט שלנו, מקובל שהעונש על עבירה נקבע על-פי העבירה והנסיבות, ולא לפי רצונותיו של העבריין. ספר משלי מציע גישה קצת שונה:
מגורה = דבר שפוחדים שיקרה; רשע = הצד החייב והאשם במשפט; מגורת רשע היא תבואנו = עונשו של העבריין הוא, שיקרה לו הדבר שהכי פחד שיקרה. ומצד שני:
ותאוות צדיקים ייתן = שכרו של הצדיק הוא, שיקרה לו הדבר שהכי רצה שיקרה.
אם כך, הגמול צריך להיות מותאם אישית: יש להעניש כל פושע בדבר שהוא הכי פוחד מפניו, ולתת לכל אדם שעושה מעשים טובים את הדבר שהוא הכי רוצה.
ואיך אפשר לברר, מה הכי מפחיד את הפושע? והרי הפושע יכול לשקר ולהגיד "אני הכי פוחד לקבל מיליון דולר"?!
כאשר ה' מעניש, הוא כמובן רואה ללבב ויכול לדעת מה האמת, אבל גם אנחנו יכולים לפעמים לדעת - לדוגמה, כשאנחנו תופסים פושעים ששייכים לארגון פשע או ארגון טרור מוכר ופועלים במסגרתו, אנחנו יכולים לדעת מה מטרת הארגון ולפגוע במטרה זו; אפקט ההרתעה של עונש זה יהיה הרבה יותר גדול מפגיעה בפושע עצמו.
לדוגמה, אם ארגון טרור חוטף אזרחים על-מנת לאלץ אותנו לשחרר את חברי הארגון הכלואים בידינו, אפשר להעניש אותם בהחמרת תנאי הכליאה של אותם חברי ארגון, או אף בהוצאתם להורג (אם הם הורשעו ברצח) - בדיוק להיפך ממה שהם רוצים. זה יוריד באופן משמעותי את המוטיבציה שלהם לחטוף.
ישנן כמה פרשיות שבהן ה' נהג לפי גישת "ענישה מותאמת אישית":
1. פרשת דור הפלגה: הם אמרו,
בראשית יא4: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
", וה' הביא עליהם בדיוק את העונש שחששו ממנו,
בראשית יא9: "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ
"
(רש"י על הפסוק).
2. בפרשת הקללות בספר דברים נאמר בפירוש,
דברים כח60: "וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם
אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם, וְדָבְקוּ בָּךְ
".
3. אבימלך מלך שכם: לאחר שאישה זרקה עליו אבן,
שופטים ט54: "וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ 'שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי,
פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ'; וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת
". אולם כמה דורות מאוחר יותר, נראה שכולם ידעו שאישה הרגה אותו,
שמואל ב יא21: "מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת? הֲלוֹא
אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ...
". מכאן, שהכלל "מגורת רשע היא תבואנו" מתקיים גם לאחר המוות.
גם את הפסוק הקודם אפשר לקשר לאבימלך - ראו שם "הקבלות".
4. זה היה גם אחד מנושאי הויכוח בין איוב לבין רעיו: איוב מתלונן, איוב ג25: "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי"; למרות שאני צדיק, אני נענש בדבר שהכי חששתי מפניו, כמו הרשעים הגרועים ביותר. ורעיו רואים בכך הוכחה שהוא אכן רשע.
מגור הוא פחד, כמו בבמדבר כב3: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא
" (מצודת ציון) וירמיהו ו25: "כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב
". מגורת רשע היא תבואנו = עונשו של העבריין הוא, שיקרה לו הדבר שהכי פחד שיקרה.
ולפי זה, ותאוות צדיקים יתן = ה' ייתן לצדיקים את הדבר שהם הכי רוצים ומתאווים לקבל.
כמו בפסוקים נוספים בספר משלי, גם כאן ראוי לפרש שהפסוק הוא עצה מעשית לשלטון: להעניש את הרשעים בעונש שהם הכי פוחדים מפניו, ולתת לצדיקים את הדבר שהם הכי מתאווים לו. ואיך אפשר לברר, מה הכי מפחיד את הפושע? והרי הפושע יכול לשקר ולהגיד "אני הכי פוחד לקבל מיליון דולר"?! כאשר ה' מעניש, הוא כמובן רואה ללבב ויכול לדעת מה האמת, אבל גם אנחנו יכולים לפעמים לדעת - לדוגמה, כשאנחנו תופסים פושעים ששייכים לארגון פשע או ארגון טרור מוכר ופועלים במסגרתו, אנחנו יכולים לדעת מה מטרת הארגון ולפגוע במטרה זו; אפקט ההרתעה של עונש זה יהיה הרבה יותר גדול מפגיעה בפושע עצמו.
2. ופרופ' שלום רוזנברג פירש: ה' ייתן לצדיקים תאוה, התאוה שלהם תישאר בריאה ורעננה לאורך זמן. ראו במאמרו "בין שתי תרבויות".
| פרק י פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |