הולך בתום ילך בטח, ומעקש דרכיו יוודע

1. הפסוק ממליץ להודיע ולפרסם אנשים שהורשעו ברמאות:

תֹם = שלמות, ללא פגמים מוסריים;   הולך בתֹם = הולך בדרך תמימה ושלמה, מתנהג בדרכי שלום וללא פגם מוסרי.

עיקש = עקום וקשה, לא ישר ואינו מוכן להשתנות;   מעקש דרכיו = הולך בדרך עקומה וקשה, מתנהג בדרכים עקומות של מרמה וגזל ואינו מתקן את דרכיו;   יִוָּדֵעַ = יתגלה, יהיה ידוע.

אדם המתנהג בשלמות ושלום, ללא פגמים מוסריים וללא פגיעה בזולת - יש לאפשר לו ללכת בטח, לחיות חיים רגועים ולשמור על פרטיותו.

אבל אדם המתנהג בדרכים עקומות הפוגעות בזולת, דרכי מרמה וגזל, יש להודיע ולפרסם את מעשיו ברבים, כך שכולם יוכלו להתרחק ממנו.

וכך קבעו חז"ל: "מפרסמים את החנפים מפני חילול ה'" (בבלי יומא פו:), "חנפים - רשעים ומראין עצמם כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמם" (רש"י).

כמובן, אין הכוונה שצריך לפרסם כל אדם שנחשד בעבירה, כמקובל בתקשורת בימינו, כי ייתכן שבסוף יתברר שהוא חף מפשע - הולך בתום; יש לפרסם רק אדם שהורשע בעבירה, וכבר התברר שהוא מעקש דרכיו.

2. לפעמים אנחנו חושבים שמגיע לנו לקבל משהו מהזולת, אבל אנחנו מתביישים וחוששים לבקש את זה בצורה ישירה וגלויה, ומנסים להשיג את זה בדרכים עקיפות, למשל על-ידי רמזים או לחילופין ע"י צעקות ואיומים. אולם הדרכים העקיפות הללו משדרות חולשה, ופוגעות בסיכויים שלנו להשיג את מבוקשנו:

הולך בתום = שלם עם עצמו ועם הדרך שלו, יודע מה הוא רוצה ומה מגיע לו, ואינו חושש לבקש זאת בצורה ישירה, "ואיננו מניח תמימותו מיראתו פן יתגבר חברו, ולא יתנהג בתחבולות והערמות במשאו ובמתנו עם חברו, ולא יתן חתיתו, ולא יענה עזות" (ר' יונה גירונדי), הוא יילך בטח, יהיה בטוח שישיג את מבוקשו. ומצד שני:

מעקש דרכיו = הולך בדרכים עקומות וקשות, מנסה להשיג את מבוקשו באמצעים עקיפים ובקשיחות, "...מניח הדרך הישרה מפחדתו לחתחתים בדרך, ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות", הוא יתגלה בחולשתו, "ירגישו בו יותר, כי ייוודע, בהניחו הדרך הישרה, כי נפל פחד האויבים עליו".

3. יש שפירשו הולך בתֹם = אדם המתנהג בפשטות ותמימות ואינו מתחכם, ודווקא משום כך ה' אוהב אותו ושומר עליו ש ילך בטח ולא ייכשל:

"ציוה הקדוש-ברוך-הוא שתהיה כפורת, שהוא כיסוי על הארון, עם עץ פשוט מצופה זהב, להורות, אשר על הארון שהייתה שם התורה, צריך להיות מכוסה עם עץ פשוט, היינו ללכת בדרך פשטות, ואז ילך בטח, כמו שאמר החכם מכל אדם הולך בתם ילך בטח." (רבי נחמן מברסלב על פרשת תרומה).

"נישואין בגיל צעיר זו ברכה מכל הבחינות. כאן בא רבינו הקדוש ומלמד אותנו שזו הדרך של התמימות, עליה נאמר בתורה: הולך בתם ילך בטח. כי אלו החכמים בעיניהם, הדוחים את חיי הנישואין מכל סיבה וטענה שהיא, מפסידים הרבה. אולם אדם שהולך בתמימות ומזדרז להתחתן מבלי לדקדק מדי בבחירת הזיווג, והוא מאמין בהשם – מכיוון שיודע שהוא בעצמו לא כליל השלמות ולו בעצמו יש הרבה מאוד לתקן – רואה ברכה רבה!" (הרב שלום ארוש בשם רבי נחמן מברסלב)

"יש נוהגים להסתכל בליל הושענא רבה בעצמם, בכוונה לראות האם יש להם צל של צל, לדעת אם יחיו או ימותו באותה שנה. ואין ראוי לעשות כן לחקור ולדרוש על העתידות, וכבר כתבה התורה תמים תהיה עם ה' אלהיך, והולך בתם ילך בטח, ושמר פתאים ה'. וישוב אדם אל ה' בכל ליבו." (הרב מרדכי אליהו).