הולך בתום ילך בטח, ומעקש דרכיו יוודע

קוד: ביאור:משלי י9 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
י9 הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח, וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ.

 סגולות

אדם ההולך בתום-לב ונוהג ביושר, ראוי שיוכל להמשיך ללכת בבטחון ושלוה, ואין לפגוע בפרטיותו;   אולם אדם המעקש (מעקם) את דרכיו ומרמה את הבריות, ראוי שייוודע ורשעתו תתפרסם, כך שכולם יידעו להיזהר ממנו.

 מצודות

הולך בתמימות לב - יילך בטח;   והמעקש (מעקם) דרכיו ללכת ברמיה - הוא ייוודע (יישבר וידוכא).


 עצות

1. הפסוק ממליץ להודיע ולפרסם אנשים שהורשעו ברמאות:

תֹם = שלמות, ללא פגמים מוסריים;   הולך בתֹם = הולך בדרך תמימה ושלמה, מתנהג בדרכי שלום וללא פגם מוסרי.

עיקש = עקום וקשה, לא ישר ואינו מוכן להשתנות;   מעקש דרכיו = הולך בדרך עקומה וקשה, מתנהג בדרכים עקומות של מרמה וגזל ואינו מתקן את דרכיו;   יִוָּדֵעַ = יתגלה, יהיה ידוע.

אדם המתנהג בשלמות ושלום, ללא פגמים מוסריים וללא פגיעה בזולת - יש לאפשר לו ללכת בטח, לחיות חיים רגועים ולשמור על פרטיותו.

אבל אדם המתנהג בדרכים עקומות הפוגעות בזולת, דרכי מרמה וגזל, יש להודיע ולפרסם את מעשיו ברבים, כך שכולם יוכלו להתרחק ממנו.

וכך קבעו חז"ל: "מפרסמים את החנפים מפני חילול ה'" (בבלי יומא פו:), "חנפים - רשעים ומראין עצמם כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמם" (רש"י).

כמובן, אין הכוונה שצריך לפרסם כל אדם שנחשד בעבירה, כמקובל בתקשורת בימינו, כי ייתכן שבסוף יתברר שהוא חף מפשע - הולך בתום; יש לפרסם רק אדם שהורשע בעבירה, וכבר התברר שהוא מעקש דרכיו.

2. לפעמים אנחנו חושבים שמגיע לנו לקבל משהו מהזולת, אבל אנחנו מתביישים וחוששים לבקש את זה בצורה ישירה וגלויה, ומנסים להשיג את זה בדרכים עקיפות, למשל על-ידי רמזים או לחילופין ע"י צעקות ואיומים. אולם הדרכים העקיפות הללו משדרות חולשה, ופוגעות בסיכויים שלנו להשיג את מבוקשנו:

הולך בתום = שלם עם עצמו ועם הדרך שלו, יודע מה הוא רוצה ומה מגיע לו, ואינו חושש לבקש זאת בצורה ישירה, "ואיננו מניח תמימותו מיראתו פן יתגבר חברו, ולא יתנהג בתחבולות והערמות במשאו ובמתנו עם חברו, ולא יתן חתיתו, ולא יענה עזות" (ר' יונה גירונדי), הוא יילך בטח, יהיה בטוח שישיג את מבוקשו. ומצד שני:

מעקש דרכיו = הולך בדרכים עקומות וקשות, מנסה להשיג את מבוקשו באמצעים עקיפים ובקשיחות, "...מניח הדרך הישרה מפחדתו לחתחתים בדרך, ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות", הוא יתגלה בחולשתו, "ירגישו בו יותר, כי ייוודע, בהניחו הדרך הישרה, כי נפל פחד האויבים עליו".

3. יש שפירשו הולך בתֹם = אדם המתנהג בפשטות ותמימות ואינו מתחכם, ודווקא משום כך ה' אוהב אותו ושומר עליו ש ילך בטח ולא ייכשל:

"ציוה הקדוש-ברוך-הוא שתהיה כפורת, שהוא כיסוי על הארון, עם עץ פשוט מצופה זהב, להורות, אשר על הארון שהייתה שם התורה, צריך להיות מכוסה עם עץ פשוט, היינו ללכת בדרך פשטות, ואז ילך בטח, כמו שאמר החכם מכל אדם הולך בתם ילך בטח." (רבי נחמן מברסלב על פרשת תרומה).

"נישואין בגיל צעיר זו ברכה מכל הבחינות. כאן בא רבינו הקדוש ומלמד אותנו שזו הדרך של התמימות, עליה נאמר בתורה: הולך בתם ילך בטח. כי אלו החכמים בעיניהם, הדוחים את חיי הנישואין מכל סיבה וטענה שהיא, מפסידים הרבה. אולם אדם שהולך בתמימות ומזדרז להתחתן מבלי לדקדק מדי בבחירת הזיווג, והוא מאמין בהשם – מכיוון שיודע שהוא בעצמו לא כליל השלמות ולו בעצמו יש הרבה מאוד לתקן – רואה ברכה רבה!" (הרב שלום ארוש בשם רבי נחמן מברסלב)

"יש נוהגים להסתכל בליל הושענא רבה בעצמם, בכוונה לראות האם יש להם צל של צל, לדעת אם יחיו או ימותו באותה שנה. ואין ראוי לעשות כן לחקור ולדרוש על העתידות, וכבר כתבה התורה תמים תהיה עם ה' אלהיך, והולך בתם ילך בטח, ושמר פתאים ה'. וישוב אדם אל ה' בכל ליבו." (הרב מרדכי אליהו).

 הקבלות

הפסוק מזכיר את דברי ה' לאברהם אבינו, בראשית יז1-2: "אֲנִי אֶל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים; וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד"

ואכן חז"ל דרשו את הפסוק על אברהם אבינו, שהלך אחרי ה' בשלמות וקיים את כל מצוותיו ללא ערעור: "הולך בתום - זה אברהם, שנאמר התהלך לפני והיה תמים. מה אמר לו הקב"ה? לך לך מארצך וממולדתך, ולא השיב דבר להקב"ה לומר לו "מה בין נשב כאן ומה בין לליך לעיר אחרת, למה? שמי שהוא מפנה מבית לבית מיצר, אין צריך לומר מעיר לעיר", ולא עיכב, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו, שנאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה'.   שמא הפסיד? - כשבאו המלכים... נפלו לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה.

ואף כשאמר לו קח נא את בנך את יחידך [... ולך לך אל ארץ המוריה], היה לו להשיב ולא השיב, לומר "אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, הריני מקריבו, מהיכן אתה מברכני?", ולא השיבו, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקב"ה, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, ואף הקב"ה עשה מה שהבטיחו, ואעשך לגוי גדול, וכן עשה לו, ואברהם יהיה לגוי גדול, וכן הוא אומר וה' ברך את אברהם בכל" (מדרש תהלים קיט, באבער).

לפי זה יש לפרש, ש"מעקש דרכיו" הוא לוט, שעיקם את דרכיו והלך לגור בין אנשי סדום הרשעים (מטמונית למשפחות סופרים).

 דקויות

על-פי התקבולת, המילה יִוָּדֵעַ מנוגדת למילים יילך בטח; מה משמעות הניגוד?

1. כמה מפרשים פירשו ייוודע = יישבר ויתייסר, כמו בשופטים ח16: "וַיִּקַּח אֵת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים, וַיֹּדַע בָּהֶם אֶת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת" (פירוט), וכמו בישעיהו נג3: "נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי, וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ": "המעקם דרכיו ללכת ברמיה, הוא ישבר וידוכא" (מצודות, וכןרש"י, דעת מקרא). פירוש זה מתאים לפסוק המקביל, משלי כח18: "הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת" - "ייוודע" בפסוק שלנו מקביל ל"ייפול" שם (פירוט). ולפי זה, הביטוי הולך בטח מתפרש כפשוטו - יהיה בטוח מפני ייסורים וצרות.

- אולם, הראיות שלשורש ידע ישנה משמעות של "שבירה וייסורים" אינן חד-משמעיות.   סביר יותר לפרש שמשמעות השורש היא, כמו בכל התנ"ך, היכרות קרובה; גם בספר שופטים הכוונה היא, שגדעון גרם לאנשי סוכות "להכיר מקרוב" את הקוצים והברקנים; וגם בספר ישעיהו הכוונה היא, שהמחלות "מכירות מקרוב" את עבד ה' (פירוט).

2. ייתכן שהמילה ייוודע משמעה "תתפרסם רשעותו" (ע"פ "יסוד מלכות"), ולפי זה, המושג בטח מציין את ההיפך - ביטחון ושלווה הנובעים מפרטיות, מכך שהאדם אינו זוכה לפרסום שלילי.    מי שמתנהג בדרך עקומה ומעוותת, אינו יכול אף פעם להיות בטוח ורגוע, הוא תמיד מודאג שמא רשעתו תתגלה ותתפרסם: "החורש רעה... ייוודע הדבר לחברו, שהקדוש ברוך הוא מפרסמו" (הגאון מווילנה); אולם המתנהג בתום-לב, יכול להיות בטוח שלא ייחשפו עליו דברים רעים.

כמו בפסוקים רבים אחרים, גם כאן אפשר לפרש שהפסוק אינו מדבר על שכר ועונש אלא על הנחיה לשלטון לגבי היחס הראוי לאנשים שונים: לאנשים תמימים יש לאפשר בטחון הכולל גם שמירה על הפרטיות, ואנשים  עיקשים יש להעניש ע"י פרסום ופגיעה בפרטיותם.    וכך קבעו חז"ל: "מפרסמים את החנפים מפני חילול ה'" (בבלי יומא פו:), "חנפים - רשעים ומראין עצמם כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמם" (רש"י).

כמובן, אין הכוונה שצריך לפרסם כל אדם שנחשד בעבירה, כמקובל בתקשורת בימינו, כי ייתכן שבסוף יתברר שהוא חף מפשע - הולך בתום; יש לפרסם רק אדם שהורשע בעבירה, וכבר התברר שהוא מעקש דרכיו.

3.  ייתכן שהמילה ייוודע משמעה "יתגלה לפני אורבי הדרכים, לסטים וחיות רעות המצויים בדרך עיקש" (ע"פ מלבי"ם), ובנמשל - מי שמתנהג בדרך עקומה ומעוותת, יפגוש שם נוכלים ורשעים אחרים, וכך לא יוכל אף פעם לנהל חיים בטוחים ורגועים.

4. "מי שמניח הדרך הישרה מפחדו לחתחתים בדרך, ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות, ירגישו בו יותר, כי ייוודע, בהניחו הדרך הישרה, כי נפל פחד האויבים עליו" (רבנו יונה).    מי שמתנהג בדרך עקומה ומעוותת, למעשה מודיע לכולם שהוא חלש ופחדן, ושאין לו מספיק ביטחון בכדי להתמודד בדרך הישרה, "ולא יועילו תחבולותיו, ויישאר גנות העיקשות".

 פרק י    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות