לא יועילו אוצרות רשע, וצדקה תציל ממוות

קוד: ביאור:משלי י2 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק י פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

י2 לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת.

סגולות

אוצרות שהושגו בדרכי רשע, לא יביאו תועלת לבעליהם - הוא לא יצליח להשתמש בהם בצורה מועילה; אולם אוצרות שהושגו בדרכי צדק יביאו תועלת רבה לבעליהם, הוא יצליח להשתמש בהם באופן שיציל את חייו ממוות.

מצודות

אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה, כי לא יפדה נפשו בממון; אבל הצדקה מצלת מן המיתה.

עצות

1. כסף הוא רק אמצעי - אנשים לא צריכים את הכסף עצמו אלא את מה שהכסף קונה, את ה"תועלת" של הכסף. ספר משלי מלמד, שהתועלת של הכסף אינה תלויה רק בערכו הנומינלי, אלא גם באופן שבו הושג:

אוצרות רשע = כסף שהושג תוך תחבולות וגרימת נזק לזולת;

לא יועילו אוצרות רשע = כי הרשע לא יצליח להשתמש בכספו באופן שיביא לו תועלת; אותו רֶשע, שבו השתמש כדי להשיג את כספו, ישבש את שיקול הדעת שלו ויגרום לכך שהוא יבזבז את כספו לחינם, כמו בפסוקים:

ירמיהו יז11: "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי ימו[יָמָיו] יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל"(פירוט)
קהלת ה12-13: "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה"
קהלת ו2: "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ; זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא"

צדקה = כסף שהושג תוך הקפדה מיוחדת לקחת רק את מה שמגיע, ולא לעשות עוול.

וצדקה תציל ממוות = כי הצדיק יידע איך להשתמש בכספו באופן שיציל את חייו; אותו צדק, שבו השתמש כדי להשיג את כספו, יעזור לו גם להשתמש בכספו בצורה המועילה ביותר האפשרית.

בנוסף, ייתכן שהצדיק יזכה באותם אוצרות שהרשע אסף:

קהלת ב26: "כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה, וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסוֹף וְלִכְנוֹס לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ"
משלי כח8: "מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית[וְתַרְבִּית], לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ"
איוב כז16-17: "אִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף, וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ - יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ, וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק"

2. על-דרך הדרש, ניתן לפרש את הפסוק שלנו בשינוי פיסוק: "לא יועילו אוצרות - רשע": כשאדם שומר אוצרות ואינו משתמש בהם באופן מועיל - זה רשע; ומצד שני, "הצדקה כן מועילה, מכיוון שעצם הצדקה היא נתינה, יחס, מבט ופעילות לכיוון האחר, היא עצמה גם פעילה ועוזרת, בניגוד לאוצרות, שמהותם שמירה, שנשארות להשמר היכן שהם - ללא תועלת. הצדקה, אם כן, מצילה את האדם מהמוות. נראה, שהמוות שמדובר פה הוא גם המוות הפשוט, הפיזי, וגם המוות הרוחני. אדם שכל חייו מרוכזים בעצמו, בשמירת האוצרות שלו ובנכסיו, ההתייחסות אליו תהיה בהתאם, ללא שום דאגה ויחס. רק יכולתו של האדם לצאת מתחום המצומצם שלו עצמו, ולהבין ולידע את הצרכים של אנשים אחרים, גורמת לו להינצל בעצמו, מחיים של חוסר חיים, של חוסר מעש ופעילות" (אורי בירן, נקודת חיבור).

הקבלות

1. בפסוק הקודם, "משלי שלמה... ", פירשנו שהמשל יכול להתייחס גם לשלמה עצמו. ייתכן שגם הפסוק שלנו ממשיך את הרעיון. ישנם כמה פסוקים המדברים על האוצרות שאסף שלמה:

מלכים א ז51: "וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה', וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה'".
רחבעם בן שלמה נתן את האוצרות לשישק מלך מצרים, כאשר עלה על ירושלים, מלכים א יד26: "וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה"
אסא בן רחבעם נתן את מה שנשאר מהאוצרות להדד מלך ארם, כדי שיעזור לו במלחמה מול מלך ישראל, מלכים א טו18: "וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית מלך[הַמֶּלֶךְ], וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו, וַיִּשְׁלָחֵם [הַמֶּלֶךְ] אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר"
יהואש מלך יהודה, צאצא של אסא, נתן את מה שנשאר מהאוצרות לחזאל מלך ארם, מלכים ב יב19: "וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׁוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֵת קֳדָשָׁיו וְאֶת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה' וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם"
יהואש מלך ישראל לקח את מה שנשאר מהאוצרות מידיו של אמציה בן יהואש מלך יהודה, מלכים ב יד14: "וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה"
אחז, צאצא של אמציה מלך יהודה, שלח את מה שנשאר מהאוצרות למלך אשור, מלכים ב טז8: "וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד"
חזקיה בן אחז נתן את מה שנשאר מהאוצרות למלך אשור, מלכים ב יח15: "וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵית הַמֶּלֶךְ"
נבוכדנאצר לקח את מה שנשאר מהאוצרות, כאשר הגלה את יהויכין מלך יהודה, מלכים ב כד13: "וַיּוֹצֵא מִשָּׁם אֶת כָּל אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיְקַצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּהֵיכַל ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'"

ניתן לפרש את ההקבלה בשתי דרכים:

האוצרות של בית ה' ובית המלך כללו את האוצרות שהקדיש דוד. אלה ודאי היו אוצרות של צדקה, שמואל ב ח15: "וַיְהִי דָּוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ". והם אכן הצילו ממוות את צאצאיו של דוד, מלכי יהודה.
מצד שני, האוצרות כללו גם את האוצרות של שלמה, וייתכן שהם נחשבו לאוצרות רשע, שהרי הם נאספו תוך שיעבוד של בני ישראל, מלכים א יב4: "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ". אוצרות אלו אכן לא הועילו לשלמה - הם רק נלקחו ונשדדו על-ידי מלכים זרים.

האם ניתן לפרש גם את הפסוק הבא על שלמה? נשאיר שאלה זו לקוראים.

2. בפרק הבא נמצא פסוק דומה, משלי יא4: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". הפסוק שלנו מדבר על אוצרות רשע, שאינם מועילים כלל; והפסוק בפרק יא מדבר על הון כלשהו, גם אם הושג ביושר. הון כזה יכול להועיל בדרך כלל, אך לא ביום עברה (פירוט).

3. אוצרות רשע נזכרו גם במיכה ו10: "עוֹד הַאִשׁ בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע, וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה"; זו שאלה רטורית: "האמנם יישאר משהו בבית הרשע מכל האוצרות שאגר ברשע, ומכל המשקלות שבהן רימה אנשים?" (ע"פ רש"י). הפסוק שלנו נותן תשובה שלילית לשאלה זו.

4. הפסוק שלנו נמצא בפסקה הראשונה של פרק י, ב קטע המסביר על חשיבות החינוך הכלכלי לילדים. כשמסבירים לילדים איך לעשות כסף, הדבר הראשון שצריך ללמד אותם הוא שיקפידו על כללי הצדק. הפסוק הבא (פסוק 3) מדבר גם הוא על רשע, צדק ומצב כלכלי.

דקויות

בלשון חז"ל ובלשון ימינו, צדקה היא מתנה שנותנים לעניים. אולם, בלשון המקרא, בכל הפסוקים שמצווים בפירוש לתת מתנות או הלוואות לעניים, לא נזכרה מילה זו (למשל ויקרא יט10, ויקרא כה35, דברים טו8, דברים טו10), לכן, מסתבר שבלשון המקרא למילה צדקה ישנה משמעות אחרת (כמו מילים רבות נוספות שמשמעותן בלשון חז"ל שונה ממשמעותן בלשון המקרא). היא באה מהשורש צדק, המנוגד לרשע. ובפסוק שלנו, יש אוצרות רשע - אוצרות שהושגו בדרכי מרמה ואלימות, ולעומתם צדקה - אוצרות שהושגו בדרכי צדק ויושר.

מטרת הפסוק היא ללמד, שהתועלת של הכסף אינה תלויה רק בערכו הנומינלי, אלא גם באופן שבו הושג:

אוצרות רשע - שהושגו תוך תחבולות וגרימת נזק לזולת - לא יועילו - כי הרשע לא יצליח להשתמש בכספו באופן שיביא לו תועלת; אותו רֶשַע, שבו השתמש כדי להשיג את כספו, ישבש את שיקול הדעת שלו ויגרום לכך שהוא יבזבז את כספו לחינם, כמו בפסוקים:

ירמיהו יז11: "קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי ימו[יָמָיו] יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" (פירוט).
קהלת ה12-13: "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה".
קהלת ו2: "אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכֲלֶנּוּ; זֶה הֶבֶל וָחֳלִי רָע הוּא".

ומצד שני, אוצרות של צדקה - שהושגו בהקפדה מיוחדת לקחת רק את מה שמגיע - יצילו ממוות - כי הצדיק יידע איך להשתמש בכספו באופן שיציל את חייו; אותו צֶדֶק, שבו השתמש כדי להשיג את כספו, יעזור לו גם להשתמש בכספו בצורה המועילה ביותר האפשרית.