בלכתך לא יצר צעדך, ואם תרוץ לא תכשל

קוד: ביאור:משלי ד12 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ד12 בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל.

 סגולות

- כשתלך בדרך החכמה שלימדתי אותך, לא תצטרך להצר את צעדך - תוכל ללכת בצעדים רחבים;    וגם אם תחליט לרוץ ולהתקדם במהירות - לא תיכשל.

 מצודות

בלכתך, לא יהיה צר מקום צעדך (פסיעותיך);    ואז, אף אם תרוץ בו - לא תיכשל במעשיך.


 עצות

הפסוק בהקשרו

הפסוקים 11-13 נותנים כמה עצות, איך להתקדם בחיים במהירות ובלי להיכשל:

1. בדרך חכמה הוריתיך - לתכנן את המעשים בחכמה.   דרך היא אוסף של צעדים. ובנמשל, דרך היא תוכנית כללית לביצוע משימה מסויימת, המורכבת מסדרה של צעדים קטנים.   המסר שבפסוק מתאים לכל מהנדס: כל דקה שמשקיעים בתכנון המוקדם יכולה לחסוך שעות רבות בביצוע. אם התכנון המוקדם הוא חכם ו"רואה את הנולד" - בדרך חכמה הוריתיך, אז ניתן לבצע צעדים גדולים בקלות - בלכתך לא יצר צעדך, ניתן להתקדם בביצוע במהירות וללא תקלות - ואם תרוץ לא תיכשל (ע"פ מצודת דוד).

2. הדרכתיך במעגלי יושר - לבנות סדר-יום תקין.    מעגל הוא התנהגות מחזורית, אורח חיים קבוע, סדר יום; מעגל ישר הוא אורח-חיים מסודר ומאוזן.   כשאדם קובע לעצמו סדר יום קבוע, שבו הוא מקדיש זמן קבוע מראש לכל המשימות החשובות, בסופו של דבר הוא יצליח לבצע את כל המשימות - בלכתך לא יצר צעדך, ויסיים אותן במהירות כי לא יצטרך לבזבז זמן על להחליט "מה לעשות עכשיו" - ואם תרוץ לא תיכשל.

3. לשמור על איזון במידות הנפש: "הדרך הוא... הישר, והמעגל הוא... הסיבובי. והאדם צריך ללכת בדרך האמצעי שהוא הדרך הישר הקבוע, והוא דרך החכמה, כמו דרך הרחמים, דרך הבושת, דרך הענוה, וכדומה; ועל זה אמר בדרך חכמה הוריתיך.

אמנם, לפעמים צריך להטות מדרך הישר וללכת במעגל, שהוא הדרך הסיבובי, אם אין מגיע אל מחוז החפץ בדרך הישר (כגון, אם יש עיכוב בדרך הישר, הר ורכסים וכדומה), כמו מי שנוטה בטבעו אל הכילות [קמצנות], אי אפשר שיילך בדרך האמצעי שהוא דרך הנדיבות, [אלא] רק צריך להטות אל קצה האחר שהוא מידת הפזרנות, שהוא המעגל, שעל-ידו יתרגל לבוא אל הדרך הישר האמצעי שהוא מידת הנדיבות. ובזה צריך לידע איך יגיע על-ידי המעגל ויסבב בו אל דרך הישר, ועל-זה אמר הדרכתיך במעגלי יושר - היינו, שיידע יושר המעגל, בל יטה אל צד האחר..." (מלבי"ם על פסוק 11; ראו גם שביל הזהב).

החכם מבטיח לבנו, שאם ילך בדרך החכמה יהיה תמיד באמצע הדרך - אף פעם לא יהיה קיצוני מדי, ולכן:

  • בלכתך לא יצר צעדך - כי מי שהולך בצד הדרך, ליד השוליים, צריך לפעמים ללכת בצעדים קטנים וצרים כדי שלא ייתקל בשוליים; אבל מי שהולך באמצע הדרך, רחוק מהשוליים, יכול ללכת בצעדים רחבים.

  • ואם תרוץ לא תכשל - כי מי שנמצא בשוליים, ומנסה לרוץ, עלול להיתקל באבנים ומכשולים שנמצאים בשוליים וליפול; אבל מי שנמצא באמצע הדרך, יכול לרוץ בלי לחשוש מכישלון.

והנמשל: מי שאיזן את מידותיו יכול בדרך-כלל לפעול במהירות, בלי לחשוב על כל צעד וצעד, כי המידות המאוזנות שלו מבטיחות לו שלא יעשה טעויות גסות. גם הקטע הבא (פסוקים 14-19) מדבר, לפי חלק מהפירושים, על איזון ועל התקדמות הדרגתית (פירוט).

4. לקבל ביקורת, כמו שנאמר בפסוק הבא, משלי ד13: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל תֶּרֶף! נִצְּרֶהָ, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!": כדי שתוכל לרוץ בלי להיכשל, עליך להחזיק במוסר (= ביקורת); אתה צריך לוודא שתמיד יהיה מישהו מבחוץ שבודק את דרכיך ומסוגל להזהיר ולמתוח עליך ביקורת בעת הצורך, או לפחות לקרוא בספרי מוסר שיזכירו לך למתוח ביקורת על עצמך. ספרי מוסר הם ספרים שמטרתם לעורר את האדם ולהזכיר לו את חובותיו העיקריות בחיים, וכך  בלכתך לא יצר צעדך - לא תתרשל בקיום חובותיך, ואם תרוץ לא תכשל - אם תרצה לקבל על עצמך משימות חדשות - הדבר לא יכשיל אותך ולא ישכיח ממך את החובות העיקריות.

ואם תרוץ לא תיכשל - שני פירושים

1. הבטחה: אם תלך בדרך החכמה, תוכל (אם תרצה) לרוץ במהירות בלי להיתקל במכשולים.

2. עצה: כדאי לך לרוץ כדי שלא תספיק להיכשל:  "הריצה בדרכי החכמה... הוא ממש כמו שהיו עושים הקדמונים, שהיו קופצים לדרוש מן התורה אל הנביאים ומן הנביאים אל הכתובים, שהדברים היו שמחים כנתינתם מסיני, ועל-ידי-כך לא היה מקום אל הפיתוי... וכן הריצה בדרכי הקדושה, היא לעבור מייד ממצוה זו אל מצווה אחרת בלי שום הפסק בינתיים, שבכך אין מקום אל היצר לפתות ולהדיח" (רמ"ד ואלי).

 הקבלות

דוד רץ כמה פעמים במלחמתו מול גלית, שמואל א יז22-51: "וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא, וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם...   וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי, וַיֵּלֶךְ, וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד, וַיְמַהֵר דָּוִד, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי... וַיָּרָץ דָּוִד, וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ, וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ..."; דוד אכן רץ ולא נכשל (ע"פ רמי ניר).

בהמשך הספר נאמר, שכדי לרוץ בלי להיכשל יש לדבוק בשם ה', משלי יח10: "מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב" (פירוט); ואכן כך עשה דוד, שמואל א יז45: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי 'אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ'". 

דוד ייחס את הצעדים הרחבים והמהירים שלו לכך שדרש את פיקודי ה', תהלים קיט45: "וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה, כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי" (פירוט)

"אם תשמע בקולי", אומר דוד לבנו, "תוכל גם אתה לרוץ בשם ה' מול כל אויב, ולא תיכשל".

 דקויות

בלכתך - לא יצר צעדך

יֵצַר - מלשון צַר (היפך רחב) ומלשון צָרָה (תקלה).

1. אדם ההולך בדרך משובשת, צריך ללכת בצעדים צרים ואיטיים שמא ייכשל;    אדם ההולך בדרך נקיה, יכול ללכת בצעדים רחבים ומהירים - הוא לא צריך להצר את צעדיו, ויכול לרוץ בלי להיכשל.

אותו הדבר נכון בדרכי החיים.  בהמשך לפסוק הקודם, נאמר כאן שההולך בדרך חכמה ובמעגלי יושר יכול להתקדם במעשיו בצעדים רחבים ומהירים, בלי צרות ומכשולים (רלב"ג, מצודות).

הרעיון מתאים במיוחד למהנדסים. דרך היא אוסף של צעדים, ובנמשל, תוכנית-ביצוע כללית המורכבת מסדרה של צעדים קטנים. כל דקה שמשקיעים בתכנון המוקדם יכולה לחסוך שעות רבות בביצוע. אם התכנון המוקדם הוא חכם ו"רואה את הנולד" - בדרך חכמה הוריתיך, אז ניתן לבצע צעדים גדולים בלי צרות - בלכתך לא יצר צעדך, ניתן להתקדם בביצוע במהירות וללא תקלות - ואם תרוץ לא תיכשל (ע"פ מצודת דוד).

הרעיון נכון גם בעולם הטיפול הנפשי (ע"פ גליה). אנשים רבים "תקועים" בחיים בגלל מכשול - מחסום נפשי כלשהו (דיכאון, פחד מכישלון, אי-ידיעת הרצון האמיתי, וכד'...), אשר מצר את צעדיהם ומונע מהם להתקדם. ברגע שהם מנקים את נפשם מהמכשול, הם רצים קדימה.

2. אדם ההולך בשולי הדרך, צריך ללכת בצעדים צרים ואיטיים שמא ייפול מעבר לשוליים;    אדם ההולך באמצע הדרך (דרך להולכי-רגל כמובן) יכול ללכת בצעדים רחבים ומהירים.

אותו הדבר נכון בדרכי המצוות ועבודת ה'. דרך החכמה היא דרך האמצע (הרמב"ם), ומעגל ישר הוא אורח-חיים מסודר ומאוזן (מלבי"ם על פסוק 11).

מי שמנסה להתקדם בצורה קיצונית ולא מאוזנת, אפילו במעשים טובים, עלול להיכשל וליפול ממדרגתו: "ולפעמים הולך האדם בדרך התורה במרוצה, דהיינו שעושה במדת חסידות ורץ בהתלהבות גדול להוסיף סייגים וגדרים וקדושה ופרישות, ואז צריך ליזהר ממכשול, כמו ארבעה שנכנסו לפרדס שאחר קצץ בנטיעות" (מלבי"ם).  אבל מי ששומר על איזון והדרגה, יכול להתקדם במהירות בלי להיכשל (ר' יונה). "זהירות - מביאה לידי זריזות" (ר' פינחס בן יאיר).

ואם תרוץ - לא תיכשל

3. עד כאן פירשנו "אפילו אם תרוץ - לא תיכשל". אך אפשר גם לפרש "דווקא אם תרוץ - לא תיכשל": "הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (יהודה בן תימא, משנה אבות ה כ).   מי שרץ בדרכי הקדושה, וממהר ממצווה אל מצווה, לא ייכשל כי לא יהיה זמן ליצר-הרע לפתותו: "הריצה בדרכי החכמה... הוא ממש כמו שהיו עושים הקדמונים, שהיו קופצים לדרוש מן התורה אל הנביאים ומן הנביאים אל הכתובים, שהדברים היו שמחים כנתינתם מסיני, ועל-ידי-כך לא היה מקום אל הפיתוי... וכן הריצה בדרכי הקדושה, היא לעבור מייד ממצוה זו אל מצווה אחרת בלי שום הפסק בינתיים, שבכך אין מקום אל היצר לפתות ולהדיח" (רמ"ד ואלי).

4. על-דרך הדרש ניתן לפרש את הפסוק על ריצה בפוליטיקה - ריצה לכנסת / לממשלה / למלוכה. מי ששומר על ההנחיות שבפרק זה - נוהג בחכמה, מקבל ביקורת, ואינו מתחבר עם רשעים - יצליח לרוץ לשלטון בלי "להתלכלך" (וגליה שואלת: אם אדם כבר זכה ללכת בדרך החכמה, למה שירצה בכלל לרוץ לשלטון?!).

 פרק ד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות