רפואת הנפש ורפואת הגוף

מי הם ומי מוצאיהם?

1. לפי הפשט, המילה הם מתייחסת לעצות הספציפיות שנזכרו בקטע זה (פסוקים 20-27). בקטע זה, בן שמונה פסוקים, ישנן 11 התייחסויות לאיברי גוף שונים, והוא כולל עצות לשמירה על בריאות הגוף.   העצות הללו נותנות חיים לכל מי שמוצא את הספר הזה, פותח אותו וקורא בו ומקיים את עצותיו.

אולם חז"ל דרשו שהמילה הם מתייחסת לכל דברי התורה.

2. למוצאיהם - "לשון מציאה" (רש"י). אם מצאת ספר תורה - דע שמצאת אוצר שייתן לך חיים (מצודות; וראו גם "הקבלות").

3. למוצאיהם - לשון הוצאה - דברי התורה מחיים את המוציא אותם בפיו ולומד בקול רם (בבלי עירובין נד א, דברים רבה ח ד).    וכן, דברי התורה מחיים את "מי שמוציאן לאחרים" (דברים רבה ח ד) ומלמד, שכן "הלומד על-מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד" (ר' ישמעאל, משנה אבות ד ה).

4. למוצאיהם - לשון מיצוי, דברי התורה מחיים את מי שמְמַצֶּה אותם ומקיים כל מצוה שהוא יכול ולומד כל חכמה שהוא יכול, "מנין? שנאמר (דברים ח1): "כל המצוה", מהו כל המצוה? - עד שתכלה כל המצות" (דברים רבה ח ד).

לפי פירושים אלה, כשאדם עוסק בתורה הוא נעשה בריא יותר, גם אם הוא עוסק בנושאים שאינם קשורים כלל לבריאות הגוף, וגם אם עדיין לא הספיק לקיים את הדברים שלמד!    כשאדם עוסק בתורה הוא מתחבר לצד השכלי והרוחני שלו, והדבר נותן לו כוח להתמודד עם כאבים גופניים חומריים. ולכן יעצו: "המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה... חש בראשו - יעסוק בתורה... חש בגרונו - יעסוק בתורה... חש במעיו - יעסוק בתורה... חש בעצמותיו - יעסוק בתורה... חש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא"  (בבלי עירובין נד א).

5. ועל-דרך הרמז, המילה הם מתייחסת לחיים עצמם: כשהאדם מתייחס לחיים בתור "מציאה", מוצא משמעות חיובית בכל אירוע שקורה לו בחיים, ומקבל את המציאות שלו בעין טובה - נפשו מבריאה וגם גופו מתרפא (ע"פ גליה).

הגוף מזכיר לנשמה

עד כאן פירשנו שהנשמה יכולה לרפא את הגוף, אולם גם ההיפך נכון - איברי-הגוף יכולים להזכיר לנשמה את המצוות שהיא צריכה לקיים.    רבי אלעזר אזכרי (חי לפני כ-400 שנה בצפת) פיתח את הרעיון וחיבר ספר שלם שנקרא ספר חרדים - ובו רשם את כל מצוות התורה מסודרות לפי איברי הגוף. הנה כמה דוגמאות למצוות הקשורות לאיברים שנזכרו בפרק זה:

"מכל משמר נצור לבך": מצות התלויות בלב: שיאמין שיש אלוה.. ליראה אותו.. לאהוב את הגר (פרקים א-ב).     "עיניך לנוכח יביטו": מצוות התלויות בעיניים: להסתכל בציצית.. לבכות על אדם כשר שמת.. לא להסתכל בעבודה זרה (פרק ד).     "לזות שפתיים הרחק ממך": מצוות התלויות בדיבור בפה וקנה: לכבד אביו ואמו בדברים.. לברך ברכת המזון (פרק ו).     "הסר ממך עקשות פה": מצוות התלויות בפה ע"י אכילה: לאכול ולשתות בשבת ויו"ט.. לא יטעם עד שיתן מאכל לבהמתו (פרק יא).    "הסר רגלך מרע": מצוות התלויים ברגליים: לקום מפני אביו ואמו.. לקום מפני חכם או זקן.. ללוות אדם היוצא לדרך (פרק יט).