פתע יישבר ואין מרפא

קוד: ביאור:משלי ו15 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק ו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום

ו15 עַל כֵּן, פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.

סגולות

על כן עונשו יהיה מידה כנגד מידה - כמו שהוא תיכנן להפתיע את הזולת במעשה רע, כך פתאום יבוא עליו איד (אסון);

וכמו שהוא השתמש באיברי גופו לרעה, כך בהפתעה יישבר כל גופו, ואין מרפא, לא יהיה טיפול שיוכל לרפא אותו.

מצודות

- על-כן, פתאום יבוא אידו (צער ומקרה רע), פתע (פתאום) יישבר ולא יהיה רפואה לשברו.

עצות

הפסוק מתאר את עונשו של האדם המשתמש באיברי גופו לרעה.

אפשר ללמוד מכאן כללים של חשבון נפש - כללים שיכולים לעזור לאדם הסובל מצרות לקשר בין הצרות לבין החטאים שאולי גרמו לצרות:

1. קישור חיצוני. בפרק ד לימד החכם שצריך לשמור על איברי הגוף ממעשים רעים, ולעשות בעזרתם מעשים טובים, משלי ד22: "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (פירוט). הפסוק שלנו מראה את הצד השני - אדם שמשתמש באיברי גופו כדי לעשות מעשים רעים, "פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא". אם כך, אדם שבריאותו נפגעה צריך לחשוב האם השתמש באחד מאיברי גופו לרעה בדרך כלשהי.

אין להסיק מכאן, שאדם שנפגע באיבר מסויים, צריך לחפש את החטא דווקא בקשר לאותו איבר; הפסוק שלנו אינו מדבר על פגיעה באיבר מסויים אלא על פגיעה כללית בבריאות - "ואין מרפא"; וגם בפרק ד התפיסה היא הוליסטית, "ולכל בשרו מרפא".

2. קישור פנימי. איש הבליעל מסתיר את כוונותיו - הוא מתכוון לפגוע ברעהו בסתר ומגלה את תוכניותיו ברמזים בלבד, כדי שהקרבן יהיה מופתע; לכן, גם הצרה שתבוא עליו תבוא בהפתעה: "פתאום יבוא אידו, פתע ישבר...", "ולא ידע את המפלה הקרובה ליפול עליו" (רש"י).

ה' מתנהג עם האדם באותו אופן שהוא מתנהג עם אחרים. מכאן, שאדם הסובל מייסורים, צריך לחשוב האם הוא עצמו התנהג עם הזולת באופן דומה לאופן שה' מתנהג עמו עכשיו.

"קומבינות, קומבינות... ככה העניינים מתגלגלים, קריצת עין מימין, סימן בידיים משמאל... והנה סיבב עוד אחד, וכך עובר מאחד לאחד. כן, אנו נפגשים לעיתים באנשים כאלה. אנשים אלו חושבים שיצליחו לעבוד על כולם, ושהכל זה קומבינה אחת גדולה...

אבל אפילו כשרואים שהם מצליחים ברכם ומשיגים כסף וכבוד וכו' - אין מה להתפעל מזה, כי השקר אין לו רגליים, וכל מה שמצליחים להשיג בדרך שלילית - נעלם ברגע אחד.

יש אנשים תמימים שמתחברים לאנשים אלו ונופלים בפח, בפרט בחורים צעירים שמתלהבים מאותם האנשים ונגררים אחריהם, אך יש לדעת שאנשים אלו מתחילים במגמת עלייה ושגשוג ואז פתאום... בום!! הם נופלים בפעם אחת, וכל הרמאות יוצאת החוצה, ואז מגלים כמה הם הסתבכו בעצמם וסיבכו איתם אחרים. פתאום יבוא אידו, פתע יישבר ואין מרפא" (ע"פ הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, י"ג תמוז ה'תשס"ט)

הקבלות

1. הנביא ישעיהו הוכיח את בני-ישראל על כך שהם פרקו את עול ה' ובטחו בעזרת מצרים, ישעיהו ל13: "לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם העֲוֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה, אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ" (פירוט): אתם מרגישים כביכול בטוחים ומוגנים, אבל כיוון שעזבתם את ה', הביטחון שלכם עלול להישבר פתאום ובהפתעה. מה שאמר שלמה על אדם אחד - אמר ישעיהו על העם כולו.

2. גם צדיקים סובלים לפעמים מייסורים, משלי ג12: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" (פירוט); אבל הצדיקים מקבלים הזדמנות לקום ולתקן, והרשעים נשברים פעם אחת ולא קמים, משלי כד16: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה" (פירוט). וכן במשלי כט1: "אִישׁ תּוֹכָחוֹת מַקְשֶׁה עֹרֶף, פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא" (פירוט).

3. פסוקים נוספים מלמדים על עיקרון מידה כנגד מידה באיברי הגוף, למשל באזניים, משלי כא13: "אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דָּל, גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה" (פירוט), משלי כח9: "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה" (פירוט).

ישנה הקבלה בין הפסוקים שקראנו על האדם הבליעל, לבין פסוקים שנאמרו על המלך הרשע שיהיה באחרית הימים: "וּבְאֶפֶס יָד יִשָּׁבֵר" (דניאל ח 25), "וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (דניאל יא 45) (ע"פ רמי ניר)

דקויות

איד הוא כישלון, צרה או אסון; ובפסוקנו הוא מתאר את עונשו של האדם המשתמש באיברי-גופו לרעה.

אפשר ללמוד מכאן כלל בהלכות חשבון נפש - כלל העשוי לסייע לאדם הסובל מצרות, לקשר בין הצרות לבין החטאים שאולי גרמו לצרות:

מה ההבדל בין פתאום לבין פתע?

"פתאום, מציין מהירת הזמן התוכפת פעולתה מבלי הכנה; פתע, מציין מהירת הפעולה בלא דעת וכונה" (ע"פ מלבי"ם על ישעיהו כט ה). פתאום מציין את האסון - המגיע בבת-אחת וללא רמזים מקדימים; פתע מציין את תגובת האדם שהאסון בא עליו - הוא המום כי לא ידע להתכונן.