סכנת הזנות וסכנת הניאוף

הפסוק מתאר שני נזקים מקשר של זנות - חומרי ונפשי.

נזק חומרי - בעד אישה זונה עד כיכר לחם

קשר עם אישה זונה עלול לרושש את האדם לחלוטין: הוא עלול להתמכר ולהשקיע בזה את כל רכושו עד כיכר הלחם האחרונה שלו. 

ומה משמעות המילה בעד?     - "לא אמר הכתוב: על אישה זונה או מפני אישה זונה, אלא בעד אישה זונה, לרמוז שאותו כיכר לחם, יבקשנו בעדה, להביאו אל הזונה שלו שאינו יכול לפרוש הימנה, וירעיב את עצמו ואת בני ביתו לזון ולפרנס את אשה זונה" (רמ"ד ואלי).

ולמה דווקא לחם?    - "קשר טהור ואידיאלי מצוי רק באשתו שהוכיח לו ה'. לא כן הקשר עם זונה, הוא רק למען השקט התאווה הבהמית, כמו כיכר לחם המשקיט הרעבון, ואחרי אכלו לשובע לא ישים עינו עליו" (דברי יעקב על משלי ו לב, הערה 21).

נזק נפשי - ואשת איש נפש יקרה תצוד

קשר עם אשת איש (אשה הנשואה לאיש אחר) עלול לפגוע גם בנפש (בחיים), שהיא יקרה וחשובה הרבה יותר מהרכוש.

יקר הוא נכבד, חשוב ומיוחד; אבל מהי נפש יקרה? ואיך אפשר לצוד אותה? כמה תשובות.

1. נפש יקרה היא הנפש האלהית שבאדם - הנפש הנקראת בלשון חז"ל "חלק אלוה ממעל" ונמשלת לבת מלך: "משל לעירוני שנשא בת מלך - אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים בעיניה כלום... כך הנפש, אם תביא לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, שהיא מן העליונים".   הנפש אמורה לשלוט בגוף ולהשתמש בו, אבל כשהאדם חוטא בניאוף הוא נותן את השלטון לגוף, ואז הנפש היקרה שלו מרגישה כלואה ונצודה בגוף ומשועבדת ליצריו.    ומצד שני: אם אדם זכה והתחתן עם אישה צדיקה - אותה אשת איש (אשתו) יכולה להציל אותו מתאוות הזנות, וכך לצוד מחדש את נפשו היקרה ולהחזירו למוטב (ע"פ גליה).

2. נפש יקרה היא נפש של אדם גאוותן, חושב את עצמו יקר וחשוב: "כל אדם שיש בו גסות הרוח - לבסוף נכשל באשת איש, שנאמר: ואשת איש נפש יקרה תצוד" (רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן, בבלי סוטה ד ב). וב"עיון יעקב" הסביר דרשה זו על-פי מאמר חז"ל הידוע: "האי מאן דיהיר - אפילו אאינשי ביתו לא מיקבל" (בבלי בבא בתרא צח.), אדם גאוותן לא יצליח להסתדר עם אשתו, וכתוצאה מכך עלול להגיע לניאוף. ועוד: "מי שיש בו גסות הרוח, אינו חפץ לשמוע בלימודים מאנשים יותר חכמים ממנו, ועל ידי זה הוא עלול ליפול בפח של המידות היותר גרועות, עד אפילו כדי זנות עם אשת איש" (דברי יעקב)

3. נפש יקרה היא דווקא נפש של תלמיד חכם, שנאמר על החכמה, משלי ג15: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים".    "האי - נפש יקרה? 'נפש גבוהה' מיבעי ליה?! ועוד: 'היא תצוד' מיבעי ליה!? אלא... כל הבא על אשת איש - אפילו למד תורה, דכתיב בה יקרה היא מפנינים - היא תצודנו לדינה של גיהנם" (רבא, בבלי סוטה ד ב). גם דוד המלך, למרות שהיה חכם וצדיק בעל נפש יקרה, נכשל באשת איש (ר' אליהו שץ). גם בימינו, ישנם רבנים המקבלים נשים נשואות לייעוץ ונכשלים בניאוף, ומתרצים את מעשיהם בתירוצים שונים מתורת הסוד... והפסוק מלמדנו שעל העוון הזה אין מחילה, גם לאדם בעל נפש יקרה וחשובה מאד.   ועוד:  "בן אדם שהוא הדיוט, אם נתפש הוא בעבירה, אין גנאי לו, למה - שהוא אומר 'הדיוט אני, ולא הייתי יודע עונשה של תורה', אבל חבר, אם נתפש בעבירה, גנאי היא לו, מפני שהוא מערב דברי טהרה עם דברי טומאה, אותה תורה שהיתה לו יקרה - הוא מבזה אותה, שעמי הארץ אומרים 'ראו חבר שנתפש בעבירה ובזה את תורתו'" (אלישע בן אבויה, מדרש משלי (בובר) ו כג).

4. ולפירושים אלה יש משמעות גם בנמשל: "ואשת איש - היא החֶמְדָה... שהיא היפך המצוות... ואמר... (1) נפש יקרה תצוד... כי... אותם הרודפים אחר הכבוד... הוא רודף אחר החמדה... (2) אפילו נפש יקרה, שהוא בעל תורה ויראה, היא צדה במצודתה, שמראה לו שהיא נצרכת ליישוב העולם..." (הגר"א, בסדר הפוך).