לא יבוזו לגנב - אם יפצה את קרבנותיו מביתו

קוד: ביאור:משלי ו30 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו30 לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב;

 סגולות

לא ראוי להתייחס בבוז לגנב המעוניין לכפר על חטאו ולחזור למוטב, וזאת משתי סיבות.    סיבה ראשונה - כי הוא גונב רק כדי למלא צורך הכרחי של נפשו (חייו), כדי שיהיה לו אוכל כי (אם) ירעב;

 מצודות

אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו, כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון, וכמעט לאונס יחשב -


 עצות

הפסוק מלמד, שלא ראוי לזלזל בגנב המעוניין להשתקם ולחזור לחברה, ובלבד שהוא מוכן לתת את כל מה שיש לו כדי לפצות על הנזקים שגרם:

"אם ראית גנב רשע שחזר מרשעו ועשה תשובה - אל תבוזו לו, למה? למלא נפשו כי ירעב" (מדרש משלי).

הגנב פעל מתוך רעב, אבל עכשיו - לאחר שנתפס - הוא מוכן לשלם פי 7 מערכה של הגניבה, ואף לתת את כל הון ביתו, כדי לפצות את קרבנותיו, ולכן יש למחול לו ולא לבזותו.

הפסוקים הבאים מלמדים, שחטאו של נואף חמור יותר, וגם אם ייתן את כל הון ביתו, לא ימחלו לו; ראו גניבה לעומת ניאוף.

 הקבלות

רעב לשמוע את דברי ה'

הפסוק מדבר על אדם הגונב מתוך רעב גופני, אך חכמי המדרש דרשו אותו גם על אדם ה"גונב" דברי תורה מתוך רעב רוחני, על-פי עמוס ח11: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ד' ה', וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ: לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'":

1. "המתגנב אחר חברו, והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב. לסוף מתמנה על הצבור, שנאמר, ונמצא - ישלם שבעתים, את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר "אמרות ה' אמרות טהורות, כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים"" (מכילתא על שמות כב ג).   המדרש רומז להלל הבבלי, שלא היה לו כסף לשלם דמי-כניסה לבית-המדרש, ומרוב רעבונו לדברי-תורה "התגנב" ועלה לארובה: "אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק. חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.   פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּנֵס; עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.    אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא? הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה. עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שְׁלֹש אַמּוֹת שֶׁלֶג" (בבלי יומא לה).

ויש כאן רמז על-דרך התשובה: מי שיש לו יצר של גניבה, יכוון אותו "לגנוב" רגעים של לימוד תורה ותפילה, וכך ימלא את נפשו ולא יגיע לגניבה חומרית (ע"פ גליה).

2. "אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו על דברי תורה, אל תאמר 'אתמול עם הארץ והיום חבר?!' למה? - למלא נפשו כי ירעב, ואין ירעב אלא תורה, שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים." (מדרש משליילקוט שמעוני על משלי).   המדרש רומז לכל בעל-תשובה, המתנהג לפעמים בצורה קיצונית ומוזרה מתוך רעבונו העצום למלא את נפשו בדברי תורה.

 דקויות

פסוק זה והפסוק הבא מלמדים, שלא ראוי לזלזל בגנב המעוניין להשתקם ולחזור לחברה, ובלבד שהוא מוכן לתת את כל מה שיש לו כדי לפצות על הנזקים שגרם: "אם ראית גנב רשע שחזר מרשעו ועשה תשובה - אל תבוזו לו, למה? למלא נפשו כי ירעב" (מדרש משלי).   ומה הקשר בין פסוקים אלה לבין הפסוקים הקודמים בפרק, המדברים על ניאוף? -בפסוק 32 מוסבר שהקשר הוא ניגודי: בניגוד לגניבה, הניתנת לתיקון ומחילה, הניאוף גורם נזק בלתי-הפיך ואינו ניתן לתיקון ולמחילה.

מדוע המילה כי מופיעה פעמיים?

המילה כי מופיעה בשתי משמעויות שונות: תיאור זמן (כאשר) ותיאור סיבה (משום ש-). פירוש המילה משפיע גם על סימני הפיסוק:

1. "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו, כי ירעב", כלומר: "לא יבוזו לגנב כאשר יגנוב לצורך חיי נפשו; ולמה לא יבוזו לו? - משום שהוא רעב ולא יכול לחיות בלי לגנוב" (ע"פ מצודות).

2. "לא יבוזו לגנב, כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב", כלומר: "לא יבוזו לגנב, ולמה לא יבוזו לו? - משום שהוא גונב למלא נפשו כאשר הוא רעב" (ע"פ מלבי"ם).

אמנם טעמי המקרא מחלקים את הפסוק לשני חלקים שווים: "לא יבוזו לגנב כי יגנוב, למלא נפשו כי ירעב".  אולם לפי זה ישנה כפילות בצלע הראשונה - "לא יבוזו לגנב כי יגנוב", ובצלע השניה חסרות מילים - "כי למלא נפשו כי ירעב הוא עושה". ולענ"ד הטעמים נקבעו כאן לא לפי המשמעות אלא לפי המקצב השירי, המחלק את הפסוק לשתי צלעות שוות באורכן.

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות