לא יבוזו לגנב - אם יפצה את קרבנותיו מביתו

רעב לשמוע את דברי ה'

הפסוק מדבר על אדם הגונב מתוך רעב גופני, אך חכמי המדרש דרשו אותו גם על אדם ה"גונב" דברי תורה מתוך רעב רוחני, על-פי עמוס ח11: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ד' ה', וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ: לֹא רָעָב לַלֶּחֶם, וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'":

1. "המתגנב אחר חברו, והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב, הרי זה זכה לעצמו. עליו הוא אומר, לא יבוזו גנב כי יגנוב. לסוף מתמנה על הצבור, שנאמר, ונמצא - ישלם שבעתים, את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר "אמרות ה' אמרות טהורות, כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים"" (מכילתא על שמות כב ג).   המדרש רומז להלל הבבלי, שלא היה לו כסף לשלם דמי-כניסה לבית-המדרש, ומרוב רעבונו לדברי-תורה "התגנב" ועלה לארובה: "אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק. חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ.   פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכָּנֵס; עָלָה וְנִתְלָה וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.    אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיְתָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא? הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה. עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שְׁלֹש אַמּוֹת שֶׁלֶג" (בבלי יומא לה).

ויש כאן רמז על-דרך התשובה: מי שיש לו יצר של גניבה, יכוון אותו "לגנוב" רגעים של לימוד תורה ותפילה, וכך ימלא את נפשו ולא יגיע לגניבה חומרית (ע"פ גליה).

2. "אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו על דברי תורה, אל תאמר 'אתמול עם הארץ והיום חבר?!' למה? - למלא נפשו כי ירעב, ואין ירעב אלא תורה, שנאמר לא רעב ללחם ולא צמא למים." (מדרש משלי,  ילקוט שמעוני על משלי).   המדרש רומז לכל בעל-תשובה, המתנהג לפעמים בצורה קיצונית ומוזרה מתוך רעבונו העצום למלא את נפשו בדברי תורה.