לקשור כדי לזכור

בשלושה מקומות בספר משלי נאמר, שיש לקשור דברים על איברי-גוף כדי לזכור אותם:

• משלי ג3: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (פירוט).
• משלי ו20-21: "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ; קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ": "ענדם, הוא מענין קשירה, ובא על הקושר דבר לתפארת, אעדנו עטרות לי (איוב ל"א)" (מלבי"ם)
• משלי ז2-3: "שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ; קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (פירוט).

1. לפי רוב מפרשי ספר משלי, הקשירה בספר משלי היא משל:

• קשירה על הגרגרות (= הגרון) מזכירה לנו שאנחנו צריכים לדבר - להזכיר ולשבח את מעשי החסד והאמת שאנשים אחרים עשו עמנו: "קשרם על כלי הדבור לדבר בם תמיד, כי בזה תתישר לעמוד על כונתם והחכמה הנפלאה אשר בהם" (רלב"ג).
• קשירה על הלב מזכירה לנו שאנחנו צריכים להפנות את המחשבה לדברי תורה ומצוות: "קשרם על לבך תמיד - שהגם שהמצות רחוקים מטבע הלב, תקשרם בעבותות שיהיו קשורים תמיד על לבך, ותטה את לבך שהיא הכח המושל בגויה, לשמרם" (מלבי"ם).
• קשירה על האצבעות מזכירה לנו שאנחנו צריכים לעשות - לקיים את המצוות: "קשרם על אצבעותיך - שכל מעשה שתעשה באצבעותיך יהיו ע"פ התורה" (מלבי"ם). עשרת האצבעות שבשתי הידיים מזכירות את עשרת הדברים הכתובים על שני לוחות הברית (ראו רמ"ד ואלי על משלי ז3).

2. חכמי התלמוד למדו מהפסוקים הללו, שיש ללמוד תורה מתוך אהבה, ולא על מנת לקבל פרס: "שלא יאמר אדם 'אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך..." (בבלי נדרים סב.), "כלומר, לא תכוין להנאתך, אלא כדי שיהיו שגורין בפיך. והוסיף על זה ואמר ענדם על גרגרותיך..." (ר"ן שם), "והביטויים השונים בכתובים - קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח ליבך, קשרם על גרגרותיך - באים להדגיש, שהלימוד יהיה בלי תנאי מוקדם, ורק באופן זה לא יזוז ממנו לעולם" (דברי יעקב על הפסוק, הערה 2).

לדבריהם, הקשירה והכתיבה על הלב מבטאות את האהבה שבין האדם לבין התורה, כמו אדם הלובש תליון עם תמונה של אשתו האהובה, וכמו שמבקשת הכלה מהחתן, שיר השירים ח6: "שִׂימֵנִי כחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ...".

3. ולענ"ד, הקשירה היא כפשוטה - החכם ממליץ לתלמידו לקשור את דברי החכמה, התורה והמצוות, על הגרון או על הלב או על האצבעות, כדי לזכור אותם בכל עת.

ייתכן שהכוונה לתכשיטים - שרשרת שקושרים על הגרון, תליון שקושרים על הלב, וטבעת שקושרים על האצבעות (בימיהם היה מקובל לקשור רצועה של זהב רך על האצבע; דעת מקרא על משלי ז3).

כדי ליישם רעיון זה בפועל, חיפשתי ברשת "תכשיטים יהודיים", ואכן מצאתי מספר יצרנים המייצרים שרשראות וטבעות עם פסוקים, אולם לצערי, רובם משלבים בתכשיטים גם מוטיבים מיסטיים כגון חמסות או שמות קבליים, ומתייחסים אליהם כאל קמיעות שמטרתם "להביא ברכה".

אולם אין צורך לקנות תכשיט מוכן - אפשר לייצר תכשיטים בבית, בקלות ובזול, מחומרים שניתן לקנות בכל חנות יצירה. לדוגמה, אפשר לקנות חרוזים עם אותיות, להשחיל אותם על שרוך, וליצור שרשרת עם פסוק - שיהיה על לבנו תמיד.

-

בשניים מתוך שלושת הפסוקים (בפרק ג ובפרק ז), נאמר גם שצריך לכתוב את הדברים על הלב (ראו בפירוש על משלי ז3). התפילין, לפי פרשנות חז"ל, משלבים את שתי המצוות: יש בהם גם כתיבה וגם קשירה.