לקשור כדי לזכור

קוד: ביאור:משלי ו21 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו21 קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ;

 סגולות

קשור את התורה והמצוות בתכשיט המונח על לבך תמיד

ענוד אותן בתכשיט התלוי על גרגרתך (צווארך);

 מצודות

- קשרם על לבך תמיד;   ענדם (קשרם) על גרגרותיך (גרונך וצוארך).


 עצות

בשלושה מקומות בספר משלי נאמר, שיש לקשור דברים על איברי-גוף כדי לזכור אותם:

  • משלי ג3: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (פירוט).
  • משלי ו20-21: "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ; קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ": "ענדם, הוא מענין קשירה, ובא על הקושר דבר לתפארת, אעדנו עטרות לי (איוב ל"א)" (מלבי"ם)
  • משלי ז2-3: "שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ; קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (פירוט).

1. לפי רוב מפרשי ספר משלי, הקשירה בספר משלי היא משל:

  • קשירה על הגרגרות (= הגרון) מזכירה לנו שאנחנו צריכים לדבר - להזכיר ולשבח את מעשי החסד והאמת שאנשים אחרים עשו עמנו: "קשרם על כלי הדבור לדבר בם תמיד, כי בזה תתישר לעמוד על כונתם והחכמה הנפלאה אשר בהם" (רלב"ג).
  • קשירה על הלב מזכירה לנו שאנחנו צריכים להפנות את המחשבה לדברי תורה ומצוות: "קשרם על לבך תמיד - שהגם שהמצות רחוקים מטבע הלב, תקשרם בעבותות שיהיו קשורים תמיד על לבך, ותטה את לבך שהיא הכח המושל בגויה, לשמרם" (מלבי"ם).
  • קשירה על האצבעות מזכירה לנו שאנחנו צריכים לעשות - לקיים את המצוות: "קשרם על אצבעותיך - שכל מעשה שתעשה באצבעותיך יהיו ע"פ התורה" (מלבי"ם). עשרת האצבעות שבשתי הידיים מזכירות את עשרת הדברים הכתובים על שני לוחות הברית (ראו רמ"ד ואלי על משלי ז3).

2. חכמי התלמוד למדו מהפסוקים הללו, שיש ללמוד תורה מתוך אהבה, ולא על מנת לקבל פרס: "שלא יאמר אדם 'אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך..." (בבלי נדרים סב.), "כלומר, לא תכוין להנאתך, אלא כדי שיהיו שגורין בפיך. והוסיף על זה ואמר ענדם על גרגרותיך..." (ר"ן שם), "והביטויים השונים בכתובים - קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח ליבך, קשרם על גרגרותיך - באים להדגיש, שהלימוד יהיה בלי תנאי מוקדם, ורק באופן זה לא יזוז ממנו לעולם" (דברי יעקב על הפסוק, הערה 2).

לדבריהם, הקשירה והכתיבה על הלב מבטאות את האהבה שבין האדם לבין התורה, כמו אדם הלובש תליון עם תמונה של אשתו האהובה, וכמו שמבקשת הכלה מהחתן, שיר השירים ח6: "שִׂימֵנִי כחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ...".

3. ולענ"ד, הקשירה היא כפשוטה - החכם ממליץ לתלמידו לקשור את דברי החכמה, התורה והמצוות, על הגרון או על הלב או על האצבעות, כדי לזכור אותם בכל עת.

ייתכן שהכוונה לתכשיטים - שרשרת שקושרים על הגרון, תליון שקושרים על הלב, וטבעת שקושרים על האצבעות (בימיהם היה מקובל לקשור רצועה של זהב רך על האצבע; דעת מקרא על משלי ז3).

כדי ליישם רעיון זה בפועל, חיפשתי ברשת "תכשיטים יהודיים", ואכן מצאתי מספר יצרנים המייצרים שרשראות וטבעות עם פסוקים, אולם לצערי, רובם משלבים בתכשיטים גם מוטיבים מיסטיים כגון חמסות או שמות קבליים, ומתייחסים אליהם כאל קמיעות שמטרתם "להביא ברכה".

אולם אין צורך לקנות תכשיט מוכן - אפשר לייצר תכשיטים בבית, בקלות ובזול, מחומרים שניתן לקנות בכל חנות יצירה. לדוגמה, אפשר לקנות חרוזים עם אותיות, להשחיל אותם על שרוך, וליצור שרשרת עם פסוק - שיהיה על לבנו תמיד.

-

בשניים מתוך שלושת הפסוקים (בפרק ג ובפרק ז), נאמר גם שצריך לכתוב את הדברים על הלב (ראו בפירוש על משלי ז3). התפילין, לפי פרשנות חז"ל, משלבים את שתי המצוות: יש בהם גם כתיבה וגם קשירה.

 הקבלות

ישנה הקבלה בין הקטע המתחיל בפסוק 20 לבין דברים ו (ראו טבלה בפסוק 20). בפרט, הפסוק שלנו מקביל למצוה "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ":

1. חכמי הקראים הסיקו מכאן, שמצוות "וקשרתם לאות על ידך" היא משל: "ומה שיהיה לאות ולזיכרון, שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (אבן עזרא על שמות יג9); וכך פירש רשב"ם: "לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך, כעין "שימני כחותם על לבך"". אין צורך לקשור שום דבר על היד, אלא לזכור את התורה כאילו שהיא קשורה על היד.

2. אולם, לפי חכמי התלמוד, מצוות "וקשרתם לאות על ידך" היא כפשוטה - יש לקשור על היד תפילין ובהם פרשיות מן התורה. ויש הבדל עקרוני בין התורה לבין ספר משלי "כי בתחילת הספר כתוב "משלי שלמה". והנה, כל מה שהזכיר הוא דרך משל. ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל, חלילה, רק הוא כמשמעו. על כן לא נוציאנו מידי פשוטו" (אבן עזרא על שמות יג9; ראו גם שד"ל על שמות יג).

3. ולענ"ד, גם בספר משלי הקשירה היא כפשוטה, כמו בתורה. החכם ממליץ לתלמידו להכין תכשיט שיש בו דברי תורה ומצוות, ולקשור אותו על הצוואר, כך שיהיה תלוי ליד הלב.

ראו פסוקים נוספים על תכשיטים כמשל לחכמה.

 דקויות

"ענדם - הוא מענין קשירה, ובא על הקושר דבר לתפארת, אעדנו עטרות לי (איוב ל"א)" (מלבי"ם)

בשלושה מקומות בספר משלי נאמר, שיש לקשור דברים על איברי-גוף כדי לזכור אותם - על הלב, על הגרון או על האצבעות (משלי ג3, משלי ו20-21, משלי ז2-3). מה משמעותה של קשירה זו? - כמה פירושים:

1. קשירה כפשוטה - יש לקשור את דברי החכמה, התורה והמצוות, על הלב או על הגרון או על האצבעות.   ייתכן שהכוונה לתכשיטים - תליון שקושרים על הלב, שרשרת שקושרים על הגרון, וטבעת שקושרים על האצבעות (בימיהם היה מקובל לקשור רצועה של זהב רך על האצבע; דעת מקרא על משלי ז3). וזאת כאמצעי זיכרון - כדי שיזכור את התורה והמצוות בכל עת.

2. קשירה כמשל למחשבה דיבור ומעשה:

  • קשירה על הלב היא משל למחשבה - שיש להפנות לדברי תורה (מלבי"ם על משלי ו21).
  • קשירה על הגרגרות (= הגרון) היא משל לדיבור - שיש לדבר דברי תורה, וכן לשבח אנשים שעשו עמנו חסד ואמת (רלב"ג על משלי ג3).
  • קשירה על האצבעות היא משל לעשיה - לקיים את המצוות (מלבי"ם על משלי ז3);   עשרת האצבעות בשתי הידיים מזכירות את עשרת הדברים על שני לוחות הברית (רמ"ד ואלי על משלי ז3).

3. קשירה כמשל לאהבה שבין האדם לתורה, כמו אדם הלובש תליון עם תמונה של אשתו האהובה, וכמו שמבקשת הכלה מהחתן, שיר השירים ח6: "שִׂימֵנִי כחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ...".   ומכאן למדו חכמי התלמוד, שיש ללמוד תורה מתוך אהבה ולא על מנת לקבל פרס: "שלא יאמר אדם 'אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך..." (בבלי נדרים סב.), "כלומר, לא תכוין להנאתך, אלא כדי שיהיו שגורין בפיך. והוסיף על זה ואמר ענדם על גרגרותיך..." (ר"ן שם), "והביטויים השונים בכתובים - קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח ליבך, קשרם על גרגרותיך - באים להדגיש, שהלימוד יהיה בלי תנאי מוקדם, ורק באופן זה לא יזוז ממנו לעולם" (דברי יעקב על הפסוק, הערה 2).

בפסוק הקודם, הבן קיבל את המצוות והתורה במסורת מהוריו. בפסוק הזה הוא מפנים את המצוות והתורה, מתחבר אליהן בקשר חזק עד עומק הלב, ומתפאר בהן כמו תכשיט המונח על צווארו, כדי שיחזיק בהן תמיד (ע"פ גליה).

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות