המצוה והתורה יצילו אותך מפיתויים של ניאוף

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו24 לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה;

 סגולות

- המצוה תשמור עליך מאישה העושה רַע,    והתורה תשמור עליך מהדיבורים החלקים והנעימים שאומרת בלשונה אישה נכריה.

 מצודות

- כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה, ומחלקלקות פתויי הנכריה. והוא כפל ענין במילים שונות.


 הקבלות

לשמרך

לשמרך גם בתהלים צא11: "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ, לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ". מכאן שהמצוה והתורה הם שני המלאכים השומרים על האדם בכל דרכיו, ומגנים עליו מפיתויים וטעויות (ע"פ גליה).

אישה זרה ועבודה זרה

ישנה הקבלה בין הקטע המתחיל בפסוק 20 לבין דברים יא.

*  פסוק 20: "נְצֹר, בְּנִי, מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ!" מקביל אל דברים יא13: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם" ודברים יא19: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם".

* פסוק 21: "קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ" מקביל אל דברים יא18: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם".

* פסוק 22: "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" מקביל אל דברים יא19: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".

* פסוק 24: "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה" מקביל אל  דברים יא16: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם".

שני הקטעים מנחים אותנו לשים את המצוות על ליבנו ולקשור אותם על גופנו, כדי שנינצל מפיתויים. אולם בספר דברים הפיתוי הוא עבודה זרה, ובספר משלי הפיתוי הוא אישה זרה. מדוע שלמה המלך לוקח את המושגים שנאמרו על עבודה זרה, ומשתמש בהם לכאורה לנושא אחר לגמרי? - כמה תשובות:

1. האשה הזרה בספר משלי היא רק משל לעבודה זרה: "לשמרך מאשת רע - התורה תשמרך מאשה של מנהג רע. ועל כרחך, לא דבר שלמה אשה רעה אלא כנגד עבודת גלולים, שהיא שקולה כנגד הכל. שאם תאמר אשה זונה ממש, וכי כל שכרה ושבחה של תורה ששומרת מן הזונה לבדה?! אלא, על כרחך זו עבודת גלולים, שהיא חמורה כנגד הכל" (רש"י על משלי ו24).

האישה הזרה בספר משלי היא גם משל לכל יצר ותאווה: "לשמורך מאשת רע - היא החמדה, שהיא הנוקבא של הרע... שהיא אינה רוצה אלא להרע לאדם - שיהא רודף כל ימי חייו אחר ההבל, ולא ינוח יום ולילה, ואינו אוכל ואינו שותה, ונוסע למרחקים בצינים ופחים, ואין לו לא עולם הזה ולא עולם הבא, ולכן נקראת אשת רע, שאין בה טוב כלל.    מחלקת לשון נכריה - היא התאוה, שנקראת נכריה... וזו התאוה, יש לה חלקת פה, כי היא מדברת טוב לאדם, ומראה את עצמה לאדם כאוהב - לתת לו תענוגי עולם הזה, 'אכול ושתה' תאמר לו, ושימלא תאוותו וילך אחרי תענוגי העולם הזה, ולכן אמר מחלקת לשון נכריה" (הגאון מווילנה).

2. האשה הזרה בספר משלי היא אשה כמשמעה, אבל הזנות עמה מובילה את האדם לעבודה זרה: "הזהיר זה בעבור כי היא ראש לעבירות" (ר' יונה גירונדי, בהרחבה). כך קרה לבני ישראל בבעל-פעור (במדבר כה), וכך קרה לשלמה המלך עצמו (מלכים א יא).

ועוד: כשאדם בא אל אישה נכריה, כל תנועה ותנועה שהוא עושה לקראתה דומה להשתחוויה; הוא כביכול משתחווה אליה, ויחד עם זה משתחווה לעבודה הזרה שיש בליבה (ע"פ הרב יצחק כהן).

 דקויות

הפסוק הקודם דיבר על מצוה ועל תורה - המצוה היא כמו נר והתורה היא כמו אור. הפסוק שלנו מסביר את הנמשל - המצוה והתורה מאירים את הדרך ועוזרים לנו להינצל מפיתויים. שני חצאי הפסוק ערוכים בהקבלה לחצאי הפסוק הקודם:

כי נר מצוה - המצוה היא חומרית ומעשית, כמו נר, והיא מצילה את האדם מאֵשֶׁת רָע - אישה העושה רע. כך למשל, איסור נגיעה, בין איש לאשה שאינה אשתו, מקטין מאד את הסיכויים שהם יתפתו לחטוא.

ותורה אור - התורה היא רוחנית ושכלית, כמו אור.  היא מצילה מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה - אישה נכריה היודעת לפתות בדיבוריה. התורה נותנת לאדם ראיה כללית ומפוכחת על משמעות הקשר שבין איש לאשה. התורה מראה לאדם מה הערך האמיתי של הנוכריה הזאת, עד כמה בזויה האשה הבוגדנית, ועד כמה אהובה וטהורה האשה הצדיקה. אדם שלומד תורה וקולט את הגישה הזאת, באופן טבעי פחות נמשך לפיתוייהן של נשים בוגדניות.

מי היא אשת רַע?

אשת רע היא אישה שיש לה מנהג רע  (רש"י), מנהג של זנות וניאוף (מצודות). אבל אם כך, מדוע לא נאמר "אישה רעה" - מדוע "אשת רע" בלשון סמיכות, כמו "אישה של רַע"? - כמה תשובות:

1. לשון סמיכות רומז לשייכות: האישה הזאת כביכול שייכת ליצר הרַע ופועלת בשליחותו, למשוך אנשים למעשים רעים  (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

ועל-דרך הדרש, אשת מלשון אֵש, ואשת רע היא הבעירה של יצר הרע באדם (ע"פ גליה).

2. לשון סמיכות רומז לנישואין, ויש לקרוא בשינוי ניקוד אֵשֶׁת רֵע, כמו בדברים ה17: "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ".

והניקוד המקורי רַע רומז, שגם בעלה של אותה אישה נואפת הוא רע: "כי השם יתברך לא יתן כמו זאת האשה המנאפת לטובים" (רלב"ג), "כי בוודאי לפי הרוב אין האישה בוגדת במי שעשאה כלי, אלא אם כן הוא בוגד בה בתחילה" (רמ"ד ואלי פירוש שני). ולמרות זאת אסור לך להתפתות לקשר עמה, כי אז תהפוך בעצמך לרַע.

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות