קוד: ביאור:משלי ו31 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק ו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
- וסיבה שניה - כי הגניבה ניתנת לתיקון: כאשר הגנב נמצא (נלכד ונתפס), הוא יכול לשלם מיוזמתו פי שבע מהסכום שגנב כדי לפייס את הקרבן, ואף לתת את כל ההון (הרכוש) שבביתו כדי לשקם את כבודו ומעמדו כאדם הגון.
- וכאשר יימצא - יוכל לתקן בתשלומין; ואם ייתן שבע פעמים כשיעור הגניבה, אז חדל ממנו בעל הגניבה; הלא לא ייתן יותר מכל הון ביתו, אבל לא נגע עד הנפש.
ישנם גנבים בני דורנו, אנשי עסקים, המקימים 'חברה בע"מ', מגייסים כספים ממשקיעים תמימים, ומשתמשים בהם כדי לבנות ארמונות מפוארים לעצמם ולבני ביתם, וכאשר נגמר הכסף בחברה, הם מסתתרים מאחרי ה"מסך" של חברה בע"מ, ומסרבים לשלם. לגנבים כאלה הציבור יבוז בצדק, גם אם בית-המשפט יזכה אותם.
גנב הרוצה שלא יבוזו לו, צריך "להרים את המסך" ולפצות את הקרבנות מכיסו ואף לשלם את כל הון ביתו כפיצוי; רק אחרי שיעשה כך, הציבור יסלח לו ויחזור לראות בו אדם הגון וישר.
נאמר במשלי כד16: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם
" (פירוט), ודרשו חכמים שמדובר כאן על אדם הנופל ונכשל בעבירות שוב ושוב, ולמרות זאת לא מתייאש אלא קם ועושה תשובה. כך גם הגנב בפסוקנו (שהוא משל לכל עבריין): הוא נכשל שבעתיים בעבירה, ולמרות זאת אינו מתייאש אלא משלם שבעתיים - בכל פעם שהוא נכשל, הוא משלם ומתקן וממשיך לעשות תשובה, ולכן לא יבוזו לו (ע"פ גליה).
וראה דעת ה"יראים" בנושא, שהקנס משולם לבית דין ולא לתובע, ובית דין יעשה כל מה שיחליטו" - "שיעורים" מהדורה שניה עמ' 218. אולם לא ברור מה מקורו של ספר היראים עצמו).
וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי, וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ר' אליהו שץ). ולפי חכמי המדרש, הכוונה לשבעתיים (14) מדורים של גיהנום שהחוטא יעבור דרכם, בנוסף לכך שיפסיד את כל הון ביתו (מדרש משלי).
לא יבוזו לו"; לשם כך הוא צריך לפייס את האיש שגנב ממנו, ולכן הוא נותן לו מעבר למה שבית הדין מחייב אותו (אברבנאל על שמות כב ג, וכן מצודות על פסוקנו).
הפסוק מדבר על גנב שנתפס והחפץ הגנוב נמצא בידו (כמו בשמות כא16: "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ
"). הוא משלם שבעתיים (פי 7) מערך הגניבה, ואף נותן את כל ההון (הרכוש) שבביתו. הדבר מעורר כמה שאלות:
א. למה הוא משלם פי 7, והרי לפי התורה הגנב משלם רק פי 2 על גניבה רגילה, או פי 4 על גניבת כבש, או פי 5 על גניבת שור (שמות כב)? אמנם בלשון המקרא שבעתיים מציין לא דווקא פי 7, אלא כמות מרובה כלשהי - שבע מלשון שפע וריבוי. ועדיין לא ברור, למה נאמר שבעתיים ולא מספר מדוייק?
ב. בפסוק הקודם נאמר שלא יבוזו לגנב, כי הוא גונב מתוך רעב; אם כך, מדוע מחמירים בעונשו ומחייבים אותו לתת את כל רכושו?
ג. ובכלל, מה הקשר בין שני הפסוקים הללו המדברים על גנב, לבין הקטע כולו המדבר על נואף?
לענ"ד, התשובה לכל השאלות היא שהפסוק בכלל לא מדבר על עונשו של הגנב, אלא מתאר גנב המשלם שבעתיים מיוזמתו, כדי לפצות ולפייס את הקרבן וכדי שלא יבוזו לו (אברבנאל על שמות כב ג, וכן מצודות על פסוקנו). והפסוק מלמדנו, שהגניבה היא אמנם עבירה חמורה אבל ניתנת לתיקון בכסף, בניגוד לניאוף שאי-אפשר לתקן תמורת כל הון (פסוק 35).
בפסוק הקודם נאמר, שהגנב פעל מתוך רעב, כלומר הוא כל-כך עני שאין לו אוכל. אם כך, איך ייתכן שיש לו הון בביתו?
1. אפשר לפרש בדוחק, שיש לו רכוש אבל אין לו מזומנים, והוא היה כל-כך רעב עד שלא היה לו זמן למכור את הרכוש שבביתו, ולכן נאלץ לגנוב אוכל.
2. יש שפירשו שהפסוק מתייחס לשני סוגי גנבים (ע"פ פרופ' מרדכי זר כבוד, 'דעת מקרא' על הפסוק): גנב עני - הגונב מתוך רעב ולכן לא בזים לו, וגנב עשיר - הגונב מתוך תאוות-ממון ולכן בזים לו ומחייבים אותו לשלם את כל הון ביתו. אולם מלשון הפסוקים נראה שכולם מתייחסים לאותו גנב.
3. לענ"ד הגנב כלל אינו עני, יש לו הרבה אוכל ורכוש לעכשיו, אבל הוא גונב בשביל העתיד, "למלא נפשו כי ירעב", שמא בעתיד יהיה רעב!
כך דרכו של יצר הרע - הוא מתחיל לפתות את האדם בדברים חיוניים "אתה חייב לגנוב כדי לאכול היום", ממשיך בדברים פחות חיוניים "אתה חייב לגנוב כדי שיהיה לך אוכל גם מחר - אולי מחר כבר לא תוכל לגנוב", וממשיך עד אין סוף "אתה חייב לגנוב כדי שתוכל לקנות דירות לנכדים...". כך מצליח יצר הגניבה לפתות גם את העשירים הגדולים ביותר. וכן אמרו חז"ל, שמי שיש לו 100 - רוצה 200, ומי יש לו 200 - רוצה 400...
ישנם גנבים בני דורנו, אנשי עסקים, המקימים 'חברה בע"מ', מגייסים כספים ממשקיעים תמימים, ומשתמשים בהם כדי לבנות ארמונות מפוארים לעצמם ולבני ביתם, וכאשר נגמר הכסף בחברה, הם מסתתרים מאחרי ה"מסך" של חברה בע"מ, ומסרבים לשלם. לגנבים כאלה הציבור יבוז בצדק, גם אם בית-המשפט יזכה אותם.
גנב הרוצה שלא יבוזו לו, צריך "להרים את המסך" ולפצות את הקרבנות מכיסו ואף לשלם את כל הון ביתו כפיצוי; רק אחרי שיעשה כך, הציבור יסלח לו ויחזור לראות בו אדם הגון וישר.
פרק ו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |