המצוה והתורה מאירות את הדרך ביער הפיתויים

קוד: ביאור:משלי ו23 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו23 כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.

 סגולות

כמו נר כך היא המצוה, מכוונת אותך להיזהר ממכשולים ופיתויים בתחום מסויים;

וכמו אור-היום כך היא התורה, עוזרת לך לזהות מכשולים ופיתויים בכל תחומי החיים;

וכמו שלט על פרשת דרכים, כך הן תוכחות מוסר המכוונות אותך למצוא את הדרך הנכונה לחיות את החיים.

 מצודות

- כי המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר, והלומד תורה היא לו כאור היום, והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים.


 עצות

אנחנו מוצפים כל הזמן, בכל מקום, בפרסומות ובפיתויים שקוראים לנו לחיות את הרגע, ליהנות "עכשיו". עם כל כך הרבה גירויים, קשה לחשוב על העתיד. זוהי אחת הסיבות העיקריות שבגללן חשוב, דווקא בימינו, לקיים מצוות וללמוד תורה.

1. הפסוק ממשיל את החיים בעולם של פיתויים, הגורמים לאדם לא לחשוב על העתיד, להליכה בתוך יער עבות וחשוך, שבו קשה לראות מה מסתתר בהמשך הדרך. המצוות והתורה מאירים את הדרך ביער זה  (בבלי סוטה כא.):

"משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, ומתיירא:

  1. מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים,
  2. ומחיה רעה ומן הליסטין,
  3. ואינו יודע באיזה דרך מהלך.

נזדמנה לו -

  1. אבוקה...  - ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך.
  2. כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.
  3. הגיע לפרשת דרכים - ניצל מכולם".

הנמשל מוסבר בפסוק הבא - המצוה והתורה שומרות על האדם "מאשת רע, מחלקת לשון נכריה". האישה המפתה היא משל לכל פיתויי התאוה שאנחנו מוצפים בהם מכל הכיוונים:

נר מצוה = המצוה, שהיא מעשה מוחשי-חומרי, נמשלת לנר, שהוא אמצעי מוחשי-חומרי להפצת אור. הנר עוזר לאדם להינצל ממכשולים נייחים ("קוצים ופחתים") העומדים בדרכו, וגם המצוה מצילה את האדם מפיתוי ספציפי שקשור לאותה מצוה, לדוגמה:

  • המצוות המגבילות את היחסים בין גברים לנשים מצילות את האדם מפני היסחפות בפיתויים מיניים.
  • המצוות המגבילות את הדיבור, כגון איסורי לשון הרע ורכילות, מצילות את האדם מפגיעה בזולת ומסכסוכים מיותרים.

ותורה אור = התורה, שהיא מופשטת-רוחנית, נמשלת לאור היום, שהוא מופשט וכללי. אור היום מאיר בכל הארץ, ועוזר לאדם להינצל גם ממכשולים ניידים ("חיות וליסטים"), העלולים לצאת מתוך האפילה ולהפתיע אותו. כך גם התורה מצילה את האדם ממכשולים רוחניים כלליים, גם כאלה שאולי כלל לא ידע על קיומם. לדוגמה:

  • כשאדם לומד את פרשת יוסף ואשת פוטיפר (בראשית לט), הוא לומד על תחבולה שאישה מושחתת עלולה להשתמש בה כדי להפליל גבר, ומגיע למסקנה שצריך להיזהר ולא להתייחד עם נשים, כפי שאכן קבעו חז"ל בתקנת איסור ייחוד;
  • כשאדם לומד את כל דיני רכילות בעיון, הוא נעשה רגיש ומודע יותר למצבים שבהם יש צורך להיזהר שלא לפגוע בזולת, גם בתחומים שמעבר לדיבור.

ודרך חיים תוכחות מוסר = התוכחות ודברי הביקורת שהאדם מקבל, מתלמיד-חכם או מהמצפון האישי שלו ("מוסר כליות"), נמשלים לדרך סלולה - המובילה את האדם אל ביתו. שלט על פרשת דרכים עוזר לאדם למצוא את הדרך הנכונה למחוז חפצו. כך גם תוכחות מוסר - דברי ביקורת שהאדם מקבל באופן אישי - עוזרים לו למצוא את דרכו בחיים, ומכוונים אותו למטרת חייו, לדוגמה:

  • כשאדם מתגבר על הפיתויים המיניים, הוא מגלה את הרבדים הרוחניים העמוקים בקשר שבין איש לאשה, כך קל לו יותר לבחור בת-זוג שמתאימה לו, ולבנות איתה דרך חיים משותפת;
  • כשאדם מבין שאסור לשמוע דברי רכילות - הוא מתאמץ ופורש משיחת הרכילות של חבריו, ואז המוח שלו מתפנה - הוא מגלה פתאום שהוא יכול לחשוב מחשבות מעניינות ומקוריות, לא רק לשמוע מחשבות של אחרים. הוא מגלה פתאום שיש לו זמן ללמוד דברים חדשים, לא רק לרכל על דברים שאחרים עשו. כך הוא עולה על הדרך הנכונה להגשים את מטרת חייו.  

2. פירשנו שה"אור" הוא אור היום, אולם אפשר גם לפרש שהכוונה לאור הנר, ומכאן שיש קשר בין שני חלקי המשל: נר הוא אמצעי מוחשי ליצירת אור, וגם מצוה היא אמצעי מוחשי ל"יצירת" תורה: כשאדם מקיים מצוה מעשית הוא מפגין בגלוי את חשיבות התורה, וזה משפיע גם על האדם עצמו וגם על סביבתו. לדוגמה:

  • כשאיש אומר לאישה "אני לא נוגע בך כי אנחנו לא נשואים" הוא מזכיר לעצמו, וגם לה ולאנשים שמסביבם, את היחס של התורה לקשר בין איש לאשה; המצוה שהוא קיים הפיצה את אור התורה בסביבתו.
  • כשאנשים מדברים ביניהם דברי רכילות, ואחד מהחבורה אומר "לפי התורה אסור לשמוע דברי רכילות - אני פורש", זה משפיע - גם אם אנשים לא יפסיקו מייד את השיחה, הם יקלטו שיש משהו פגום בשיחה הזאת; הם יקלטו את היחס של התורה לדברים אלה. גם כאן, המצוה שקיים האדם הפיצה את אור התורה בסביבתו.

לפי זה, שלושת חלקי הפסוק משתלבים למשל אחד ונמשל אחד:

  • במשל - אדם עומד במקום חשוך, על פרשת דרכים, אך בגלל החושך הוא אינו רואה את הדרך; רק כאשר הוא מדליק נר, הנר מפיץ אור והוא יכול לראות את הדרך הביתה.
  • ובחיים - בעולם של פיתויים, האדם אינו שומע את הקול הפנימי שלו ואינו יודע באיזו דרך לנהל את חייו; אך לאחר שהאדם קיים מצוות ולמד תורה, הפיתויים כבר לא שולטים בו, והוא יכול לשמוע את מצפונו הפנימי - את תוכחות המוסר שלו.
3. המצוה היא נר - "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" - כי היא מאירה לגוף דווקא במקומות החשוכים כמו הבטן. האדם לא יודע בבירור מה מפעיל אותו, ובעזרת המצוות הוא לומד להכיר את עצמו.
התורה היא אור, כי היא חושפת את מציאות הנהגת הבורא בבריאה - היא מגלה את הרוחני בתוך העולם הגשמי, האינסוף בתוך העולם הסופי, האור האלוקי בתוך החושך של ההעלם. תוכחות מוסר מלשון תוך וכוחות - ייסורים המגלים לאדם את הכוחות הטמונים בתוכו, וכך מביאים אותו לדרך חיים - דרך המחיה את נפשו.
החצי הראשון הוא מהחוץ אל הפנים - החיבור לתורה ומצוות הוא כמו פנס המאיר את הדרך בחושך. החצי השני הוא מהפנים אל החוץ - אותה תורה ואורה בוקעת בחזרה מנביעה פנימית  (ע"פ גליה).

 הקבלות

1. נר ואור כמשל נזכרו גם בתהלים קיט105: "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (פירוט).    בספר תהלים הדגש הוא על הקשר האישי של המשורר אל דבר ה', בגוף ראשון: לרגלי, לנתיבתי;    ובספר משלי הניסוח הוא כללי - כמורה הפונה לכלל הציבור:

"הנשמה יורדת ממקום המנוחה אל מקום היגיעה והעמל, ומן האור העליון אל החושך של העולם השפל הזה, ואין ספק כי ההולך במקום חושך צריך נר בידו להאיר את נתיבו שלא ייכשל בהליכתו, והשם יתברך ברוב רחמיו המציא את הנר הזה בידו של אדם, שהיא התורה והמצוות.

והמלך החסיד הכיר את הטוב הגדול הזה שחנן השם יתברך לבריותיו, וגם ידע להשתמש בו כראוי, כמו שאמר על עצמו: נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי.

ולכן, בנו החכם שבא אחריו הציע הכלל הזה לתועלת הכללות, בעניין אומרו: כי נר מצוה ותורה אור..." (רמ"ד וואלי על משלי ו23).

2. ישנם פסוקים נוספים בספר משלי שאפשר לפרש על-פי ההקבלה נר=מצוה ותורה=אור; ראו:

  • משלי כ20: "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון[בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ" (פירוט): ההורים מלמדים תורה, התורה נמשלת לאור, ולכן מי שאינו מכבד את הוריו נענש בחושך.
  • משלי יג9: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח, וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (פירוט).
  • ואולי גם משלי כ27: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" (פירוט).

המושגים תורה ומצוה נזכרים בפסוקים נוספים, ראו תורה ומצוה בספר משלי.

 דקויות

כי - מה הטעם?

ההורים מחנכים את ילדיהם לשמור תורה ומצוות (פסוקים 20-22). אבל הילדים, בליבם, שואלים: "מה הטעם? למה אנחנו צריכים את כל המגבלות האלו?".   הפסוק שלנו עונה: "המצוה והתורה הן כמו נר ואור המאירים ועוזרים לכם למצוא את דרככם בחיים".

אבל מדוע בכלל צריך מצוה ותורה שהם "כאילו" נר ואור, והרי יש לנו נר ממש ואור ממש?  - אלא שהנר והאור עוזרים לנו להתגבר רק על החושך הגשמי. אבל בעולם יש גם "חושך" מסוג אחר. כל הפיתויים הגשמיים והנפשיים שיש בעולם נמשלים לחושך, כי הם גורמים לאדם לא לחשוב על העתיד - כאדם ההולך בתוך יער עבות וחשוך ואינו רואה מה מסתתר בהמשך הדרך.  וכדי להאיר את החושך הזה, צריך מצוה ותורה.

מדוע נר הוא משל למצוה ואור הוא משל לתורה?

1. נר הוא כלי חומרי, וגם מצוה היא מעשה חומרי. נר עוזר לאדם להינצל ממכשולים נייחים העומדים בדרכו, וגם מצוה מצילה את האדם מפיתויים ומכשולים הקשורים לאותה מצוה.   לדוגמה,  ממצוות המגבילות את הדיבור, כגון איסורי לשון הרע ורכילות, מצילות את האדם מפגיעה בזולת ומסכסוכים מיותרים.

2. אור הוא אנרגיה המקיפה את כל העולם, וגם התורה היא השקפת-עולם המקיפה את כל תחומי החיים.   אור היום עוזר לאדם להינצל גם ממכשולים ניידים, העלולים לצאת מתוך האפילה ולהפתיע אותו; התורה מצילה את האדם ממכשולים רוחניים כלליים, גם כאלה שאולי כלל לא ידע על קיומם.   לדוגמה, כשאדם לומד את כל דיני רכילות בעיון, הוא נעשה רגיש ומודע יותר למצבים שבהם יש צורך להיזהר שלא לפגוע בזולת, גם בתחומים שמעבר לדיבור.

3. האור והנר קשורים זה לזה: כשם שהאור מאיר באמצעות הנר, כך התורה מאירה באמצעות המצוות (גליה).   כשאדם מקיים מצוה מעשית הוא מפגין בגלוי את חשיבות התורה, וזה משפיע גם על האדם עצמו וגם על סביבתו.   לדוגמה, כשאנשים מדברים ביניהם דברי רכילות, ואחד מהחבורה אומר "לפי התורה אסור לשמוע דברי רכילות - אני פורש", זה משפיע - גם אם אנשים לא יפסיקו מייד את השיחה, הם יקלטו שיש משהו פגום בשיחה הזאת; הם יקלטו את היחס של התורה לדברים אלה. המצוה שקיים האדם הפיצה את אור התורה בסביבתו.ב

מה הקשר בין נר ואור לבין דרך חיים תוכחות מוסר?

גם כשהאדם מחזיק בידו נר, וגם כשאור-היום כבר עלה, ייתכן שהאדם "תקוע" כי אינו יודע לאן ללכת. דרך חיים היא המסלול המחזיר את האדם אל חייו - ביתו ומשפחתו.   כך גם תוכחות מוסר - עצה אישית שהאדם מקבל ממדריך רוחני - מכוונת את האדם לממש את תכלית חייו.

וכך הסבירו את פסוקנו חכמי התלמוד (בבלי סוטה כא.):  "משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, ומתיירא (1) מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, (2) ומחיה רעה ומן הליסטין, (3) ואינו יודע באיזה דרך מהלך.      (1) נזדמנה לו אבוקה...  - ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך. (2) כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.  (3) הגיע לפרשת דרכים - ניצל מכולם".

והנמשל מוסבר בפסוק הבא -

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות