המצוה והתורה מאירות את הדרך ביער הפיתויים

אנחנו מוצפים כל הזמן, בכל מקום, בפרסומות ובפיתויים שקוראים לנו לחיות את הרגע, ליהנות "עכשיו". עם כל כך הרבה גירויים, קשה לחשוב על העתיד. זוהי אחת הסיבות העיקריות שבגללן חשוב, דווקא בימינו, לקיים מצוות וללמוד תורה.

1. הפסוק ממשיל את החיים בעולם של פיתויים, הגורמים לאדם לא לחשוב על העתיד, להליכה בתוך יער עבות וחשוך, שבו קשה לראות מה מסתתר בהמשך הדרך. המצוות והתורה מאירים את הדרך ביער זה  (בבלי סוטה כא.):

"משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, ומתיירא:

1. מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים,
2. ומחיה רעה ומן הליסטין,
3. ואינו יודע באיזה דרך מהלך.
   

נזדמנה לו -

1. אבוקה...  - ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך.
2. כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.
3. הגיע לפרשת דרכים - ניצל מכולם".

הנמשל מוסבר בפסוק הבא - המצוה והתורה שומרות על האדם "מאשת רע, מחלקת לשון נכריה". האישה המפתה היא משל לכל פיתויי התאוה שאנחנו מוצפים בהם מכל הכיוונים:

נר מצוה = המצוה, שהיא מעשה מוחשי-חומרי, נמשלת לנר, שהוא אמצעי מוחשי-חומרי להפצת אור. הנר עוזר לאדם להינצל ממכשולים נייחים ("קוצים ופחתים") העומדים בדרכו, וגם המצוה מצילה את האדם מפיתוי ספציפי שקשור לאותה מצוה, לדוגמה:

• המצוות המגבילות את היחסים בין גברים לנשים מצילות את האדם מפני היסחפות בפיתויים מיניים.
• המצוות המגבילות את הדיבור, כגון איסורי לשון הרע ורכילות, מצילות את האדם מפגיעה בזולת ומסכסוכים מיותרים.

ותורה אור = התורה, שהיא מופשטת-רוחנית, נמשלת לאור היום, שהוא מופשט וכללי. אור היום מאיר בכל הארץ, ועוזר לאדם להינצל גם ממכשולים ניידים ("חיות וליסטים"), העלולים לצאת מתוך האפילה ולהפתיע אותו. כך גם התורה מצילה את האדם ממכשולים רוחניים כלליים, גם כאלה שאולי כלל לא ידע על קיומם. לדוגמה:

• כשאדם לומד את פרשת יוסף ואשת פוטיפר (בראשית לט), הוא לומד על תחבולה שאישה מושחתת עלולה להשתמש בה כדי להפליל גבר, ומגיע למסקנה שצריך להיזהר ולא להתייחד עם נשים, כפי שאכן קבעו חז"ל בתקנת איסור ייחוד;
• כשאדם לומד את כל דיני רכילות בעיון, הוא נעשה רגיש ומודע יותר למצבים שבהם יש צורך להיזהר שלא לפגוע בזולת, גם בתחומים שמעבר לדיבור.

ודרך חיים תוכחות מוסר = התוכחות ודברי הביקורת שהאדם מקבל, מתלמיד-חכם או מהמצפון האישי שלו ("מוסר כליות"), נמשלים לדרך סלולה - המובילה את האדם אל ביתו. שלט על פרשת דרכים עוזר לאדם למצוא את הדרך הנכונה למחוז חפצו. כך גם תוכחות מוסר - דברי ביקורת שהאדם מקבל באופן אישי - עוזרים לו למצוא את דרכו בחיים, ומכוונים אותו למטרת חייו, לדוגמה:

• כשאדם מתגבר על הפיתויים המיניים, הוא מגלה את הרבדים הרוחניים העמוקים בקשר שבין איש לאשה, כך קל לו יותר לבחור בת-זוג שמתאימה לו, ולבנות איתה דרך חיים משותפת;
  
• כשאדם מבין שאסור לשמוע דברי רכילות - הוא מתאמץ ופורש משיחת הרכילות של חבריו, ואז המוח שלו מתפנה - הוא מגלה פתאום שהוא יכול לחשוב מחשבות מעניינות ומקוריות, לא רק לשמוע מחשבות של אחרים. הוא מגלה פתאום שיש לו זמן ללמוד דברים חדשים, לא רק לרכל על דברים שאחרים עשו. כך הוא עולה על הדרך הנכונה להגשים את מטרת חייו.  

2. פירשנו שה"אור" הוא אור היום, אולם אפשר גם לפרש שהכוונה לאור הנר, ומכאן שיש קשר בין שני חלקי המשל: נר הוא אמצעי מוחשי ליצירת אור, וגם מצוה היא אמצעי מוחשי ל"יצירת" תורה: כשאדם מקיים מצוה מעשית הוא מפגין בגלוי את חשיבות התורה, וזה משפיע גם על האדם עצמו וגם על סביבתו. לדוגמה:

• כשאיש אומר לאישה "אני לא נוגע בך כי אנחנו לא נשואים" הוא מזכיר לעצמו, וגם לה ולאנשים שמסביבם, את היחס של התורה לקשר בין איש לאשה; המצוה שהוא קיים הפיצה את אור התורה בסביבתו.
• כשאנשים מדברים ביניהם דברי רכילות, ואחד מהחבורה אומר "לפי התורה אסור לשמוע דברי רכילות - אני פורש", זה משפיע - גם אם אנשים לא יפסיקו מייד את השיחה, הם יקלטו שיש משהו פגום בשיחה הזאת; הם יקלטו את היחס של התורה לדברים אלה. גם כאן, המצוה שקיים האדם הפיצה את אור התורה בסביבתו.

לפי זה, שלושת חלקי הפסוק משתלבים למשל אחד ונמשל אחד:

• במשל - אדם עומד במקום חשוך, על פרשת דרכים, אך בגלל החושך הוא אינו רואה את הדרך; רק כאשר הוא מדליק נר, הנר מפיץ אור והוא יכול לראות את הדרך הביתה.
• ובחיים - בעולם של פיתויים, האדם אינו שומע את הקול הפנימי שלו ואינו יודע באיזו דרך לנהל את חייו; אך לאחר שהאדם קיים מצוות ולמד תורה, הפיתויים כבר לא שולטים בו, והוא יכול לשמוע את מצפונו הפנימי - את תוכחות המוסר שלו.