זהירות מאדם המפריח כזבים כדי ליצור סכסוכים

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ו19 יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.

 סגולות

6. עד שקר אשר מפיח (אומר) כזבים (הבטחות שאינו יכול לקיים),

7. ומשלח (מצית, מעורר) מדנים (סכסוכים) בין אחים.

 מצודות

- עד שקר מפיח (מדבר) כזבים (ואחת היא);  

ובין אחים ואוהבים ומשלח מדנים (מגרה מחלוקת) בסיפור לשון הרע.  והיא השביעית הקשה מכולן, כי בזה הורג שלשה - את עצמו והמקבלו והנאמר עליו.


 הקבלות

מיהו המשלח מדנים בין אחים?

שלח ומדנים נזכרו בפרשת מכירת יוסף (בראשית לז): יעקב שלח את יוסף אל אחיו, הם מכרו אותו אל המדנים (מדיינים), ואז שלחו את כתונת הפסים שלו אל יעקב (ע"פ גליה).   יש כאן רמז שיעקב הוא זה ש"שילח מדנים בין אחים" - הוא גרם לסכסוך בין בניו בכך שהפלה את יוסף לטובה. וכן אמרו בתלמוד "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (רב, שבת י:).

 דקויות

מה זה יפיח ומה הקשר לעד שקר?

עד שקר נזכר כבר בתורה, שמות כ12: "לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר", דברים יט18: "וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד, שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו".    אולם בספר משלי, עד שקר נזכר לרוב יחד עם יפיח כזבים, משלי יד5: "עֵד אֱמוּנִים לֹא יְכַזֵּב, וְיָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר" (פירוט), משלי יט5: "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט" (פירוט), משלי יט9: "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד" (פירוט).   

ופעם אחת בלי יפיח כזבים, משלי כה18: "מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן - אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר" (פירוט).

מה זה יפיח ומה הקשר בין הביטויים?

1. הפועל הפיח נאמר על רוח נושבת, שיר השירים ד16: "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו"; מכאן יפיח = מוציא רוח מפיו, מדבר (מצודת ציון ועוד). כזביו של עד-השקר נמשלים לרוּח מתוך זלזול - הוא לא מוציא מפיו דברי-אמת אלא רק "עושה רוח".

2. הפועל הפיח נאמר גם על אש, יחזקאל כא36: "וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ" (ואולי מכאן גם המילה פיח - האפר שנשאר בכבשן אחרי השריפה); מכאן יפיח = מצית אש, כמו המילה משלח שעניינה הצתת אש (ראו פירושנו לפסוק 15). עד-השקר הוא שותפו של הסכסכן - שניהם מנסים להצית אש של שנאה ומריבה בין אחים.

- אולם, פירושים אלה אינם מתאימים למשלי יב17: "יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק, וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה" (פירוט), שם המילה יפיח ודאי אינה מציינת זלזול או הבערת אש.

3. באוגריתית קיים השורש יפח שעניינו עֵד; לפי זה יפיח כזבים = עד כזבים, והוא ביטוי נרדף לעד שקר (ע"פ דעת מקרא).

4. ייתכן שהשורש פיח קרוב לשורש נפח, שממנו בבראשית ב7: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (ׂע"פ גליה). עד-שקר מפיח (נופח) רוח-חיים בכזבים. עד-השקר לא רק גורם נזק במשפט שבו הוא מעיד - הוא גם מחייה תרבות שלמה של כזבים המערערת את יסודות האמוּן בין בני-אדם בחברה כולה. ולעומתו, עד הצדק מפיח רוח-חיים ומקים לתחייה את האמונה.

 פרק ו    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות