זהירות מאדם המפריח כזבים כדי ליצור סכסוכים

מה זה יפיח ומה הקשר לעד שקר?

1. הפועל הפיח נאמר על רוח נושבת, שיר השירים ד16: "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו"; מכאן יפיח = מוציא רוח מפיו, מדבר (מצודת ציון ועוד). כזביו של עד-השקר נמשלים לרוּח מתוך זלזול - הוא לא מוציא מפיו דברי-אמת אלא רק "עושה רוח".

2. הפועל הפיח נאמר גם על אש, יחזקאל כא36: "וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ" (ואולי מכאן גם המילה פיח - האפר שנשאר בכבשן אחרי השריפה); מכאן יפיח = מצית אש, כמו המילה משלח שעניינה הצתת אש (ראו פירושנו לפסוק 15). עד-השקר הוא שותפו של הסכסכן - שניהם מנסים להצית אש של שנאה ומריבה בין אחים.

- אולם, פירושים אלה אינם מתאימים למשלי יב17: "יָפִיחַ אֱמוּנָה יַגִּיד צֶדֶק, וְעֵד שְׁקָרִים מִרְמָה" (פירוט), שם המילה יפיח ודאי אינה מציינת זלזול או הבערת אש.

3. באוגריתית קיים השורש יפח שעניינו עֵד; לפי זה יפיח כזבים = עד כזבים, והוא ביטוי נרדף לעד שקר (ע"פ דעת מקרא).

4. ייתכן שהשורש פיח קרוב לשורש נפח, שממנו בבראשית ב7: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (ׂע"פ גליה). עד-שקר מפיח (נופח) רוח-חיים בכזבים. עד-השקר לא רק גורם נזק במשפט שבו הוא מעיד - הוא גם מחייה תרבות שלמה של כזבים המערערת את יסודות האמוּן בין בני-אדם בחברה כולה. ולעומתו, עד הצדק מפיח רוח-חיים ומקים לתחייה את האמונה.