אש אוכלתם

בפסוקים שלנו מודגש יסוד האש: היחתה איש אש בחיקו... היהלך איש על גחלים... כן הבא אל אשת רעהו.     גם במילים איש ואשה יש אש, כדברי חז"ל: "איש ואשה: זכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתן" (רבי עקיבא, סוטה יז:).   מה מלמדת ההקבלה לאש בפרקנו?

1. ההקבלה לאש ממחישה את החשיבות של סייגים והרחקות: כמו אש, שכאשר אדם מתקרב אליה הוא נכווה גם אם אינו נוגע בה, כך גם אש התאווה. כך התפרש פסוקנו במדרש המשווה בין סייגים הקשורים לנשים לבין סייגים הקשורים ליין: "וכן האשה נקראת גפן, שנאמר (תהלים קכח3) אשתך כגפן פוריה. אמר הקדוש ברוך הוא: אל תאמר 'הואיל ואסור לי להשתמש באישה, הריני תופשה ואין לי עון, אני מגפפה ואין לי עון, אני נושקה ואין לי עון'; אמר הקדוש ברוך הוא: כשם  שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה... כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (שמות רבה טז ב).

2. ההקבלה לאש ממחישה את הנזק הגדול העלול להיגרם מטעות קטנה: "ילד קטן אינו יודע להיזהר מאש עד שהוא נכוה... כך גם באש הרוחנית - אש התאוות והעבירות: צעיר... חושב שאין שום בעיה ללכת אחרי הנאות הגוף ותאוות הלב, לראות מה שרוצים, לדבר מה שרוצים, לאכול מה שרוצים... "משחק באש" עד שהוא נשרף, ומבין שיש מחיר לכל טעות..." (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ט"ז בתמוז ה'תשס"ט).

בפרט, ההקבלה ממחישה שחטא של ניאוף גורם נזק שאינו ניתן לתיקון, כמו שאי-אפשר לתקן חפץ שנשרף: "אמר [דוד]: 'ריבונו של עולם!  מחול לי על אותו עוון [של בת-שבע]!' אמר [ה']: 'כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמתו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה?! אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה?! כן הבא על אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה" (בבלי סנהדרין קז., ודומה לכך במדרש משלי). כמו שהאש צורבת ומשאירה כוויה בעור, כך הניאוף משאיר "כוויה" בנפש.

3. אמנם, על-דרך התשובה לכל דבר יש תיקון:  "פעם אחת הייתי יושב לפני בן עזאי חברי, והיינו מעיינין בפרשה זו, כיוון שבאנו לפסוק זה, אמר לי 'ילך ויגדל יתום בתוך ביתו, וילמדו תורה, ויעסוק בכל המצות, ומתכפרין לו עוונותיו לעולם הבא, על מנת שלא יחזור בעבירה ויעשה תשובה'..." (אלישע בן אבויה, מדרש משלי). כשאדם נואף, הוא עלול לגרום לכך שיוולד לו בן שיגדל בביתו של אדם אחר ויתפרנס על חשבונו; ולכן התיקון הוא, מידה כנגד מידה, שיגדל בן יתום של אדם אחר בביתו ויפרנס אותו על חשבונו.

וכן, על-דרך התשובה, האש רומזת לרגש הבושה הבוער בנשמה. כשבא לאדם דמיון חזק של עבירה - יחקוק בנפשו "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", ואז אש הבושה תכניע את אש היצרים ואף תנתב אותם לצד הקדושה. האש רומזת גם לאש המזבח: במקום לחפש אש ביצרים, יש להזין את הנשמה באש של קדושה ועבודת ה', אש של קרבן הרומז לזיווג עליון ותחתון, אש היצירה והבריאה (ע"פ גליה).