חורש רע בכל עת מדיינים ישלח

1. הפסוקים הקודמים תיארו את שפת-הגוף של איש-הבליעל; הפסוק הנוכחי מסביר ששפת-הגוף מעידה על מה שבלב - תנועות-הגוף המתהפכות מצד לצד רומזות לכך שגם בליבו יש תהפוכות - מחשבות מתהפכות ומתחלפות לפי אינטרסים רגעיים; והמסקנה היא שיש ללמוד לזהות שפת-גוף כדי לא לפול בפח.   הוא חורש רע (מלשון חֶרֶשׁ) - מתכנן בשקט, בסתר-ליבו, לעשות רע; בפיו הוא מבטיח לעשות טוב, אבל בליבו מתכנן את ההיפך. 

מדנים הם מדיינים - מריבות וסכסוכים;    שילח = הצית אש, כמו בעמוס א10: "וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת צֹר";   או: גירה ושיסה, כמו בדברים לב24: "וְשֶׁן בּהמֹת אֲשַׁלַּח בָּם".    מדנים ישלח - בלשון עתיד - הוא מתכנן לשלח, להצית את אש המריבה. בפיו הוא מדבר דברי שלום, אבל בליבו מתכנן לעשות רע - לסכסך "בין אדם לבוראו" (רש"י) או "בין אדם לחברו" (מלבי"ם).

2. ועל-דרך הדרש, הפסוקים הקודמים תיארו אדם בליעל - בלי עֹל - שפרק מעליו את עול ה' (מצודות). אדם כזה יכול להיות טוב-לב ולדבר בשם הצדק, אבל כיוון שפרק את עול ה', מושגי-הצדק שלו אינם עקביים ויציבים, הם מתהפכים מצד לצד לפי מצב הרוח שבליבו.   הוא עובד קשה למען הצדק כמו איכר החורש באדמה (מלשון חָריש), אבל במקום לעשות את העולם טוב יותר - הפעולות שלו מביאות רע. בשם הצדק כביכול, הוא משלח מדנים וסכסוכים ומלחמות-אחים (ע"פ גליה).