קוד: ביאור:משלי ו32 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
אולם הניאוף חמור יותר מן הגניבה משתי סיבות:
(א) נואף אשה הוא חסר לב, הוא אינו פועל מתוך שיקול-דעת כדי למלא צורך קיומי, להיפך, הוא משחית את נפשו ופוגע בבריאותו כאשר הוא עושה עבירה זו -
- אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב, והרוצה להשחית נפשו יעשה כזאת, הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון -
1. ע"פ הפשט, הפסוק מתאר את טיפשותו של הנואף, אשר גם חוטא לאחרים וגם משחית את נפשו (לעומת הגנב, שהוא אמנם חוטא כלפי אחרים אבל לפחות ממלא את נפשו).
2. חכמי המדרש דרשו את הפסוק גם כמשל על אדם הנכנס לפוליטיקה: "נואף אשה חסר לב - הוא כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה. משחית נפשו הוא יעשנה - כמשה, שאמר "ועתה אם תשא חטאתם" (שמות ל"ב), וכיהושע, שאמר (יהושע ז') "בי ה'", בי ולא בהן... הוא יעשנה
" (פסיקתא פרשה כב, י הדברות תנינותא). אדם שהולך לפוליטיקה כדי לממש אינטרסים אישיים הוא חסר לב (טיפש גדול), כי הוא גם הולך להזיק לאחרים וגם בסופו של דבר ישחית את נפשו. מי שנכנס לפוליטיקה, צריך מראש להיות מוכן להקריב את עצמו למען הציבור, כמו משה ויהושע, ולא לצפות לרווחים.
3. ע"פ הרמב"ם, האישה הנואפת היא משל לחומר: "וכמה נפלאים דברי שלמה בחכמתו בדמותו את החומר לאשת איש זונה, לפי שלא ימצא חומר בלי צורה כלל, והרי הוא אשת איש תמיד, לא ישתחרר מאיש, ולא ימצא פנויה לעולם, ועל אף היותה אשת איש, אינה חדלה מלבקש איש אחר להחליף בו את בעלה, ומשדלתו ומושכתו בכל אופן עד אשר ישיג ממנה מה שהיה משיג בעלה. וזה הוא מצב החומר, והוא שכל צורה שתהיה בו הרי אותה הצורה מעתדתו לקבל צורה אחרת, ולא יחדל מתנועה, לפשוט צורה זו המצויה ולהשיג אחרת, ואותו המצב עצמו אחר הימצא הצורה האחרת
" (מורה נבוכים ג ח). לפי זה פירש גם את הפסוק שלנו: נואף אישה חסר לב - הטיפש נכנע לתאוות החומר, וכתוצאה מכך הוא משחית נפשו: "המין השלישי מן הרעות, הוא מה שיארע לאדם ממנו מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה, והרעות האלה יותר מרעות המין השני בהרבה, ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם. וזהו אשר לא תמצא מי שאינו חוטא בו על עצמו כי אם מעטים. וזהו אשר ראוי לגנות עליו את הנפגע באמת, ולומר לו כמו שנאמר, "מידכם הייתה זאת לכם", ונאמר משחית נפשו הוא יעשנה
" (שם יב).
בחברה המערבית בימינו, גניבה נחשבת חמורה יותר; ניאוף לא נחשב כלל לעבירה פלילית. ולא רק בימינו: "[העמים] מחרפים ומגנים יותר הגנבים מן הנואפים, ולא עוד אלא שהם מתפארים בעוון ההוא [=הניאוף]
" (הרב יצחק עראמה, חי בספרד לפני כ-600 שנה. הציטוט מתוך המאמר "על איסור ניאוף והשלכותיו המשפטיות" / אביעד הכהן, מכללת שערי משפט). הסיבה היא, שגניבה גורמת נזק מוחשי, וניאוף - לכאורה - לא גורם נזק אם לא מגלים אותו.
אולם בתנ"ך הסדר הוא הפוך - ניאוף נחשב חמור הרבה יותר מגניבה. הפסוקים שלנו (30-35) מציינים שתי סיבות לכך:
א. מצד החוטא עצמו: הגנב פועל כדי "למלא נפשו" (פסוק 30) והנואף הוא "משחית נפשו".
הגנב פועל מתוך צורך קיומי, הוא צריך למלא את נפשו באוכל כי אחרת ימות ברעב תוך מספר ימים.
אולם הנואף פועל מתוך "צורך" דמיוני, הרי אדם יכול לחיות שנים רבות גם בלי יחסי מין, ותחושת הצורך שלו אף תקטן, כדברי חז"ל "משביעו - רעב, מרעיבו - שבע
". הניאוף לא מועיל לגוף, להיפך - הוא עלול להשחית את הבריאות ולהביא נגעים (מחלות מין).
יותר מזה, הניאוף משחית את הנפש האלהית: במקום להשקיע בקשר עם אשתו ולנצל אותו כמקפצה לחיבור עם האלהות, הנואף קופץ מאישה לאישה כדי להשיג סיפוק רגעי ואינו מסוגל להגיע לחיבור פנימי אמיתי עם השכינה (ע"פ גליה).
ב. מצד הנזק שנגרם לאחרים: הגנב גורם נזק חומרי הניתן לתיקון, והנואף גורם נזק נפשי שאינו ניתן לתיקון (ראו פירושנו לפסוק 35).
ולכן "לא יבוזו לגנב" (פסוק 30), אולם לנואף דווקא כן יבוזו, "נגע וקלון ימצא, וחרפתו לא תמחה
" (פסוק 33).
"... ועל דרך האמת הוא בהפך [ממה שחושבים העמים], כי הגנב יקרה שיעשה רע מעט לצורך גדול הכרחי, והוא כאשר לא ימצא אופן אחר למלאת רעבונו כי אם בגנבה, כי אם נמצא הדבר ההוא ישלם בעבורו שבעתים ממחירו, ואף שיתן בו את כל הון ביתו... אמנם נואף אשה חסר לב, כי הוא עושה רע בהפך, כי הוא מזיק נזק גדול לזולתו לנאף את אשתו אשר לא ניתן לימחל [=למחילה] בעבור השחתת גופו ונפשו, כי נגע וקלון ימצא
" (הרב יצחק עראמה שם).
חכמי המדרש דרשו את הפסוק כמשל על אדם הנכנס לפוליטיקה: "נואף אשה חסר לב - כל המקבל עליו שררה בשביל ליהנות ממנה, אינו אלא כנואף הזה שהוא נהנה מגופה של אשה. משחית נפשו הוא יעשנה - כמשה, שאמר "ועתה אם תשא חטאתם" (שמות ל"ב), וכיהושע, שאמר (יהושע ז') "בי ה'", בי ולא בהן... הוא יעשנה
" (פסיקתא פרשה כב, י הדברות תנינותא). אדם שהולך לפוליטיקה כדי לממש אינטרסים אישיים הוא חסר לב (טיפש גדול), כי הוא גם הולך להזיק לאחרים וגם בסופו של דבר ישחית את נפשו. מי שנכנס לפוליטיקה, צריך מראש להיות מוכן להקריב את עצמו למען הציבור, כמו משה ויהושע, ולא לצפות לרווחים.
| פרק ו פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |