סייגים להגנה מפני פיתויים

איש - אש

המילה איש מופיעה לראשונה בספר בראשית, ובכל חמש ההופעות הראשונות שלה היא קשורה לאֵש של תשוקה,  בראשית ב23: "וַיֹּאמֶר הָאָדָם 'זֹּאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת'" (פירוט),  בראשית ב24: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (פירוט),  בראשית ג6: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל; וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (פירוט),  בראשית ג16: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (פירוט),   בראשית ד1: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" (פירוט).   וההופעה השישית קשורה לאש של כעס והרג, בראשית ד23: "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי".

אולם גם משה רבנו נקרא איש,  במדבר יב3: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו[עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", וגם הוא זכה לאֵש - הוא היה עם ה' בהר סיני הבוער באש, וכשירד מההר זרחו פניו בקרינה מאירה.

כל איש יכול לבחור לאיזה כיוון הוא מכוון את האֵש שלו: לכעס ורציחה כמו קין ולמך, לתשוקה זרה כמו דוד שבא על בת-שבע והרג את אוריה, או לאֵש של קדושה ודבקות בה' כמו האיש משה (ע"פ גליה).

ובגדיו לא תשרפנה (ע"פ גליה)

1. שריפה היא משל לתשוקה, ולכן בעבר העונש על ניאוף היה שריפה, בראשית לח24: "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר 'זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים'; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה 'הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף'".

אולם, מאותה פרשה אנו לומדים, שיש דבר גרוע יותר משריפה. תמר הרי יכלה להציל את עצמה אילו היתה אומרת שהיא בהריון מיהודה עצמו, אבל היא לא עשתה זאת כי לא רצתה לבייש אותו, ומכאן למדו חז"ל ש"מוטב יפיל אדם עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים". מכאן שהבושה היא עינוי גדול יותר משריפה. ועונשו הגדול של הבוגד הוא, שהבגדים - המכסים שבהם ניסה לכסות ולהסתיר את מעשיו - נשרפים ואובדים, המעשים שלו מתגלים לעין-כל וגורמים לנפשו להישרף מבושה.

2. דוד המלך עצמו חטא בניאוף, ועונשו היה שכאשר הזדקן, בגדיו כבר לא חיממו אותו,  מלכים א א1: "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ" (פירוט).

פירוש על-דרך התשובה (ע"פ גליה)

הביטוי אש בחיקו מזכיר את הביטוי אשת חיקו, דברים כח54: "וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ". אם האדם לא חותה אש של תאוה זרה בחיקו, אלא מתחתן ומביא אישה כשרה אל חיקו - אז בגדיו לא תשרפנה:  כמו הסנה שראה משה, הבוער ואיננו אוכל (שמות ג2), כך גם הוא יוכל לבעור באש של תשוקה כשרה לאשתו מבלי להישרף. וכמו שמשה הביא ידו בחיקו והיא הלבינה כשלג ואז שבה כבשרו (שמות ד6-7), כך גם הוא יוכל לחזור בתשובה על חטאי העבר והם ילבינו כשלג, וגם תאוות הבשרים שלו תתרפא ותשוב לתיקונה.