קוד: ביאור:בראשית ד1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
בראשית ד1: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר
וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, וַתֹּאמֶר 'קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה''
"
קין הוא הילד הראשון שנולד לאב ואם, ואמרתה של חוה " קניתי איש את ה' " היא אופיינית לכל לידה. ניתן לפרש אותה בכמה דרכים:
1.
קניתי = רכשתי, מלשון קניה ומכירה;
את = מאת: "קניתי גוברא מן קודם ה'
"
(אונקלוס) - כל הנשמות שייכות לה'. כדי להוריד נשמה חדשה לעולם, צריך "לקנות" אותה מלפני ה'. האישה קונה נשמה מה' במאמץ שהיא עושה בהריון ובלידה.
בפרשה הקודמת נאמר לאיש,
בראשית ג17-19: "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ... בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם
"; האיש זוכה בקניינים בכך שהוא עובד את האדמה בעצב ובמאמץ רב. באותה פרשה נאמר לאשה,
בראשית ג16: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה
עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ,
בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים, וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ
"; האישה זוכה בקניניים בכך שהיא הרה ויולדת בעצב ובמאמץ רב.
2.
קניתי = יצרתי, כמו "קונה שמים וארץ";
את = עִם: "קין - על שם קניתי.
את ה' - כמו עם ה'. כשברא אותי ואת אישי, לבדו בראנו; אבל בזה, שותפים אנו עמו
"
(רש"י). כשאיש ואשה יוצרים ילד, הם נעשים שותפים לה' במעשה הבריאה: "שלושה שותפין הן באדם - הקב"ה ואביו ואמו
"
(בבלי נידה לא). חוה מבטאת מצד אחד שמחה על כך שהיא שותפה לה' ביצירת הוולד, ומצד שני הכרה בכך שה' שותף שלה: "קניתי איש את ה': בעזרת ה' ובחסדו
"
(שד"ל). "האישה הראשונה, באושרה על לידת בנה הראשון, מתגאה בכוח היצירה שבה, הנדמה בעיניה קרוב לכוח היצירה של הבורא. ה' יצר את
האיש הראשון, ואני יצרתי את
האיש השני. קניתי איש את ה': אני עומדת
איתו בשורת היוצרים
"
(קאסוטו). יש כאן גם ראיה למעמדה הגבוה של האישה במקרא - כשותפה לה' במעשה היצירה
(אמנון שפירא,
דמוקרטיה ראשונית במקרא).
3.
קניתי = הקניתי, הקדשתי;
את = אל: "הבן הזה יהיה לי קנין לה', כי כאשר נמות - יהיה במקומנו לעבוד את בוראו. וכן דעת אונקלוס, שאמר
קדם ה', וכמהו "והראה את הכהן" (ויקרא יג מט), לכהן; "ויגש דוד את העם" (שמואל א ל כא) אל העם. או יהיה
את ה' כמו "ויתהלך חנוך את האלהים" (להלן ה כב), "את האלהים התהלך נח" (להלן ו ט)
"
(רמב"ן).
בסיפור הבריאה בפרק א נזכר רק שם
אלהים, בסיפור גן העדן בפרקים ב-ג נזכר שם
ה' אלהים, ובפסוק שלנו מופיע בפעם הראשונה שם
הויה בנפרד. לפי חלק מהמפרשים, שם אלהים מייצג את חוקי הטבע, ושם הויה מייצג את ההשגחה הפרטית על האדם. בפרק א מתוארת בריאת חוקי הטבע, בפרקים ב-ג מתוארת התקופה שבה האדם חי בהרמוניה עם הטבע, וכאן - לאחר הגירוש מגן עדן - האדם חי בנפרד מהטבע, והשגחת ה' מתבטאת לראשונה בכוח שה' נותן לאשה ליצור חיים חדשים
(ראו גם מלבי"ם, דעת מקרא). לפי תורת החסידות, שם אלהים מייצג את תכונת הקבלה, ושם הויה מייצג את תכונת ההשפעה. בפרק א מתוארת בריאת העולם הטבעי, שהוא בעיקרו מקבל; בפרקים ב-ג "ישנו שלב ביניים, בו מידת ההשפעה מעורבת במידת הקבלה, האינסוף בתוך הסוף, ורק עם לידתו של האדם הראשון נפרדת באופן סופי מידת שם הויה ממידת אלהים, והעולם כולו עובר לאופן אחר של הנהגת המציאות. נמצא שבמעשה האנושי הקרוב ביותר לבריאה מנכס האדם לעצמו לראשונה חלקים מן הבריאה...
"
(אהרן אריאל לביא, "פנים בפנים", בתוך "על הכלכלה ועל המחיה" עמ' 117-124).
"וְאָדָם יְדַע יַת חַוָה אִיתְּתֵיהּ דַהֲוָה חֲמֵידַת לְמַלְאָכָא וְאַעֲדִיאַת וִילֵידַת יַת קַיִן וַאֲמָרַת קָנִיתִי לְגַבְרָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ:
"
(תרגום יונתן)
""והאדם ידע" - כבר קודם הענין של מעלה קודם שחטא ונטרד מגן עדן וכן ההריון והלידה שאם כתוב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים
"
(רש"י)
"ותהר ותלד את קין - ענינו ותלד בן ותקרא את שמו קין, כי אמרה קניתי איש את ה'; וכן "ותלד את חנוך" (להלן ד יז), ורבים בפרשה ובמקומות אחרים.
... וקראה האחד בשם קנין והשני הבל כי קנין האדם להבל דמה ולא רצתה לפרש זה על כן לא נכתב טעם בשם השני והסוד המקובל בענין הבל גדול מאד
"
(רמב"ן)