קוד: שד"ל בראשית ד בתנ"ך
סוג: תוכן_מפורט
מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד
אל: מימון: בעילום שם
[א] והאדם ידע
: האדם מתחיל לקנות ידיעותיו על ידי החושים, לפיכך תחילת הנחת שורש ידע הייתה להורות ידיעה הבאה על ידי נסיון, ומעט מעט עלו בני אדם במעלות השכליות ואמרו ידע על מה שהאדם יודע בכוח שכלו ותבונתו, ולמעלה מהשגת החושים; והנה בדורות הראשונים אמרו: פלוני ידע אישה פלונית, לומר שנהנה ממנה וטעם טעמה, ואמרו שתי בנות אשר לא ידעו איש (למטה י"ט ט') והכוונה שלא טעמו טעם איש. וכיוצא בזה אלוהים אחרים אשר לא ידעתם (דברים י"א כ"ח) שאין כוחם וגבורתם ידועה לכם בנסיון, כי אין ספק, שלא היו זונים אחרי עבודה זרה בלתי ידועה להם בשם, אבל משה אומר לישראל: הנסיון לא העיד לכם על כוחם ואלוהותם, כאשר העיד על גדולת ה' אלוהינו וכוחו האלוהי.
קניתי איש את ה'
: בעזרת ה' ובחסדו.
[ב] את הבל
: לדעת קליריקוס נקרא כן אחרי מותו, כי היתה מציאותו הבל.
[ג] ויצא קין
: הנכון שעשו זה בלא מצות ה', אלא מלבם להודות לה', ואעפ"י שידעו שאינו צריך לכך, הנא אי אפשר לבן אדם להתנהג עם בוראו אלא כמו שהוא נוהג עם בשר ודם כמוהו, שהוא מגלה לו אהבתו ע"י מתנות.
מנחה
: לשון נחת, כמו ניחוח, דבר שהקטון נותן לגדול לפייסו ולהניח דעתו, אם אולי חטא לו; והנה עקר המלה אינו אלא נח ולא מנח, ואולי בימי בית שני אמרו מנחות בקמץ תחת הנו"ן, ולא מנחות בשוא תחת הנו"ן, כי עשו המ"ם כאילו היא שורשית, כדרך שאמרו תורם מן תרומה.
[ד] ומחלביהן:
כמשמעו, כגון האליה והמכסה והכליות.
וישע ה'
: אין אנו יודעים איך גילה להם רצונו, ואולי הם העמידו להם איזה סימן. ויש אומרים, שירדה אש מן השמים ואכלה קרבנו, וכן תרגם תיאודוציאון. יפה אמר בעל ספר הזיכרון, כי טעות נפלה בספרי רש"י, כי
רש"י לא נתכוון לפסוק ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה' ט'), כי שם פירש שלא יתכן לפרשו כמו וישע ולא שעה, כי כאן אחריו אל, ושם אחריו ב, אבל כוונת רש"י היא לפסוק ולא ישעה אל המזבחות (ישעיה י"ז ח').
[ה] ויחר לקין
: כל ל' חרה לו ענינו הצטערות על הדבר, ול' חרה אפו ענין אחר הוא ושניהם ל' חמימות אש; חרה לו, הדבר היה חם עליו והכאיבו.
ויפלו פניו
: השפיל פניו לקרקע מפני הבושה, הכעס והקנאה.
[ז] הלא אם תיטיב שאת
: הלא אם תיטיב מעשיך לעתיד תתנשא, ואעפ"י שהיום לא שעיתי למנחתך, יש בידך לתקן דרכיך וגם אני אשוב אליך.
ומעת
: מקור במקום זמן מוגבל, והוא ג"כ שם דבר, עניין התנשאות כמו יתר שאת (למטה מ"ט ג') הלא שאתו תבעת אתכם (איוב י"ג י"א) והזכיר ל' זה כנגד ויפלו פניו. אם תיטיב תשא פניך. ואהוד לא-לי מפרש הלא אם תיטיב ראוי לך לשאת ראשך ולא ללכת שחוח בקנאה ושנאה.
ואם לא תיטיב
: הרי זה מקרא קצר, אבל אם לא תיטיב הלא אתה הוא סבת רעתך, כן נ"ל ואם הוא נגד הטעמים.
לפתח חטאת רובץ
: ענין אחר, החטא רובץ על הפתח וממתין אימתי תפתח לו, ואליך תשוקתו להחטיאך, אבל אתה משול בו שלא לחטוא.
חטאת
: ל' נקבה, ואמר רובץ והכוונה על חטא כמו למעלה (ב' ט"ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, שהכוונה על גנה. ולדעת תלמידי מוהר"ר איגל ולא-לי אם לא תיטיב, אתה מוכן לנפול בחטא, כלומר אם אתה מוסיף להיות מקנא באחיך קנאתך ושנאתך תביאך להרע לו. זה טעם לפתח חטאת רובץ, אבל דע, כי עם כל מה שהחטא משחוקק להחטיאך, אתה תוכל למשול בו ולהימנע מחטוא.
[ח] ויאמר קין אל הבל אחיו
: לא נזכר מה אמר לו, ורבים נפתו אחרי הנוסח השמרוני (ואחריו תרגום אלכסנדרי ותרגום ירושלמי) שכתוב בו נלכה השדה. ול"נ כמו (שמות י"ט כ"ה) וירד משה אל העם ויאמר אליהם, שענינו אמר להם מה שנזכר קודם לכן, אף כאן קין הגיד להבל כי ה' נראה אליו ונדבר עמו, והגיד לאחיו דברי ה' או מקצתם, ומתוך כך יצאו לריב וקם עליו והרגו.
ויהי בהיותם בשדה
: רחוקים מאדם וחוה.
אל הבל אחיו
: כמו על, ורבים כן. ומה שכתב ראב"ע ושואלים נולדו ביום סגריר, נ"ל שהכוונה על הצפרדעים וקצת שרצים אחרים היוצאים לחוץ ונראין פתאום אחר ירידת המטר, וההמון חושב שנולדו אז, וראב"ע מדמה האנשים המרבים דברים בלי השכל, לצפרדעים המצערים בקולם.
[ט] אי
: הנפרד ממנו שי וממנו איה, אין, כמו (למטה כ"ט ד') מאין אתם,
[י] קול
: פעמים רבות ענינו אני שומע כמו קול צופיך נשאו קול (ישעיהו נ"ב ח') אני שומע קול צופיך נושאים קולם.
דמי
: כשהכוונה על בן אדם הנהרג אומרים על הרוב בל' רבים, כגון מדמי אבנר בן נר (ש"ב ג' כ"ח).
מן האדמה
: אעפ"י שנבלעו באדמה הם צועקים אלי.
[יא] מן האדמה
: אתה שפכת את דם אחיך, וחשבת כי דמו הנבלע באדמה לא יהיה נראה ומגולה ולא יצעק עליך ולא יימצא מי שייקח נקמתו ממך, ואני אישה, שהאדמה עצמה שכיסתה את דמו, היא תנקום נקמתו, על ידי שלא תיתן לך עוד כוחה (מדברי הרמב"ן).
[יג] עוני
: ענשי, כמו ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום (איכה ד' ו', ראב"ע ורד"ק),
[יד] הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה
: מאחר שלא אמצא מנות בשום מקום, הרי אני כאילו גורשתי מכל המקומות.
ומפניך אסתר
: אהיה נסתר מנגד עיניך, כביכול אהיה כאילו אין אתה רואה אותי, כי תסתיר פניך ממני מהשגיח לטובה כטעם נסתרה דרכי מה' (ישעיה מ' כ"ז). ונראה שהיה מאמין כי השגחת ה' לטובה איננה אלא בגן ובמקומות הסמוכים אליו, ששם היה האל נגלה, ועיין למטה פסוק ט"ו והיה כל מוצאי יהרגני: יוכל להרגני, והכוונה על החיות.
[טו] לכן כל הורג קין
: הוא דרך שבועה, ולפיכך אמר הורג קין, ולא הורגך, כי הוא כאילו האל משמיע לכל באי עולם: דעו כי מי שיהרוג קין יוקם שבעתים.
שבעתים יוקם
: ייענש, וכן נקום ינקם (שמות כ"א כ'), כי שורש נקם הושאל להוראת עונש.
וישם ה' לקין אות
: אולי הכוונה ע"י המאמר הזה והשבועה הזאת נתן לו אות והבטיחו שלא יכה אותו כל מוצאו. ואולי ג"כ הכוונה אות ממש, ולא פירש במה
היה
האות.
[טז] מלפני ה
': מן המקום שהוא לפני ה', הוא הגן והאדמה הקרובה אליו, שהיה שם אדם אחר שגורש מן הגן, ושם היה ה' נגלה, והיו חוטבים שהוא מקום מיוחד לשבעה ולהשגחה טובה (וכן נראה דעת המבאר בנתיבות השלום),
בארץ נוד
: ע"ש היותו נע ונד (נתיבות השלום).
[יז] ויהי בונה עיר
: נ"ל, אחר שנולד לו בן התחיל לבנות העיר, שאם כבר התחיל לבנות קודם שיולד לו בן, נ"ל שהיה הכתוב אומר והוא בונה עיר, אבל ויהי משמע אח"כ התחיל להיות בונה עיר. והנה מיד שנולד לו בן, אמר קין בלבו: אם עלי נגזר להיות נע ונד בארץ לא נגזרה הגזרה גם על זרעי, על כן התחיל לבנות עיר שיתיישב
בה בנו, וקרא שמה כשם בנו (הרמב"ן).
[יט] ויקח לו למך שתי נשים
: נראה שהוא היה הראשון שנשא שתי נשים, וכן דעת רד"ק; וטעו בזה בעל שלשלת הקבלה ובעל צמח דוד וייחסו הענין ללמך בן מתושלח ואבי נח, ונראה כי לקיחת שתי נשים גרמה לו מורת רוח, וזה היה סיבה למאמרו הנזכר למטה,
[כ] ותלד עדה וגו'
: נ"ל, שהזכיר הכתוב את האנשים האלה ממציאי קצת המלאכות, מפני שהיו האנשים האלה בימים ההם נעבדים כאלהים, ורצה הקב"ה להודיע לישראל כי אנשים היו, ומי אביהם. אבי: ראשון, ומלמד, כטעם בני הנביאים.
יושב אהל ומקנה
: יושבי אהלים ההולכים כה וכה עם מקניהם אשר ימצאו מקום מרעה. ומקנה: איש מקנה.
[כא] יובל
: נראה שהוא אפולו.
תופש
: מנגן ביד.
ועגב
: נראה, שהוא מין כנור משונה מעט בצורתו.
[כב] תובל קין
: נראה שהוא וולקאנוס, ודע כי קיניא בל' סורי וערבי ענינו צורף זהב וכסף גם חרש ברזל. אין ספק, כי הבלים הרבה נאמרו בימים קדמונים על האנשים האלה, והתורה טיהרה את הסיפורים ההם מחלאתם.
לוטש
: לשון מירוק וחידוד.
כל חרש
: על כרחנו צריך לפרש חורש כלי אומנות שבו החרטים עושים מלאכתם.
נעמה
: גם היא נראה, שהיתה נעבדת, ואולי היא וינוס ושמה מעיד עליה.
[כג] ויאמר למך לנשיו
: לא יובן, למה אמר מאמרו לנשיו בפרט, ולא לאחרים; ולפי שיטתי מפני שנשיו היו ממררות את חייו, אמר להן, כי ה' יעשה נקמתו,
עדה וצלה וגו'
: המליצה מליצת השיר.
כי איש הרגתי
: הנכון כתרגום אנקלוס שהוא לשון תימה, כלומר לא הרגתי אדם כקין שהרג את אחיו, ואם האל נשא עונו ואמר בי שבעתים יוקם קין, ק"ו שייקח נקמתי אחר שלא חטאתי ואתן מרגיזות אותי על לא חמס בכפי. ומלת כי לתמיהה כמו ואשת נעורים כי תמאס (ישעיה נ"ד ז'). והמחבר אשר לא מבני עמנו המובא בנתיבות השלום (הוא הרדר) פירש, שהיה למך מתפאר על חכמת תובל-קין בנו שהמציא כלי זין, ואמר הנני הורג כל איש שיעשה בי פצע וכל ילד שיעשה בי הבורה; ולפי זה לא היה לו לומר ילד אלא בחור או נער; ולפי דרכי יפה יזכיר ילד, שהריגתו אכזריות רבה, לומר לא חטאתי חטא גדול, ועוד מה ענין כי שבעתים יוקם קין לכאן? כי נקמת קין תהיה מיד האל, ונקמת למך לדברי הרדר מיד עצמו.
[כד] פי שבעתים וגו'
: אם קין שהרג, הבטיחו ה' שיקום דמו מיד מי שיהרגהו נקמה כפולה ומכופלת, ק"ו למך שלא הרג יקח ה' נקמתו מיד כל מי שיצערהו.
[כה] כי שת לי
: הושמטה מלת לאמר, וכן במקומות רבים
. כי הרגו קין:
אין כי במקום אשר (כדעת רמב"ן) אלא ענינו אחר שהרגו קין.
[כו] אז הוחל לקרוא בשם ה
': נ"ל לקרוא בשם ה' ענינו כמו ברוב המקומות הדיבור אל העם להכריז ולהודיע תארי האל נבמה הוא חפץ, כמו (למטה י"ג ד') ויקרא שם אברם בשם ה' (עיין מה שבתבתי בשמות ל"ג י"ט), והכוונה כי אז התחילו בני אדם לטעות בעניני ידיעת האל והדרכים הטובים לפניו, ואז התחילו החכמים והישרים להכריז בקהל עם את האמת. וזה מתישב גם לפי מה שאמרו רז"ל (בראשית רבא פ' כ"ג ט', י') כי בימי אנוש התחילה עבודת האלילים. ורשב"ם פי' התחילו להתפלל לה' מתוך צרות שנתחדשו. ואחד פ" אז התחילו לעבוד את ה' בעבודה קבועה ומיוחדת. ונ"ל, שאין זו הוראה מליצת קרא בשם ה'. ואחרים פירשו אז התחילו בני שת לקרוא עצמם בני ה' להבדל מבני קין שנקראו בני האדם. והנה מלבד כי לדעתי בני האדם הם בני שת, ובני האלהים הם בני קין, הנה בשם אלהים היה לו לומר לא בשם ה', כי לא מצאנו זכרון בני ה' לא בתורה ולא בשאר ספרי הקדש, כי מצאנו שהאל יאמר דרך משל לחיבה בני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב) בנים אתם לה' אלהיכם (דברים י"ד א') בני אתה (תהלים ב' ז') אך לא מצאנו בני ה' סתם. ודע כי מה שכתוב ברש"י (בקצת ספרים) לשון חולין, איננו בכ"י ולא במקרא גדולה, וכן נכון; כי גם לדעת רש"י מלת הוחל היא לשון התחלה.