פירוש שד"ל על שמות פרק ה

קוד: שד"ל שמות ה בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש שמות – פרק ה'

[ב] לא ידעתי את ה' : גם אם שמע שמו אמר לא ידעתיו, כלו' לא ידעתי בו אלהות, לא ניסיתי במה כחו גדול, כמו אלהים אחרים אשר לא ידעתם (דברים יא' כח' ).

[ג] אלהי העברים נקרא עלינו : הוראתו כאן אעפ"י שהוא באל"ף כמו למעלה (ג' י"ח ) בה"א, נגלה עלינו, ומה שכתבתי ב"בכורי העתים" תקפ"ט עמוד 88 טעות היתה בידי, כי מליצת "נקרא שמו עלינו" לא תקום ולא תהיה בלא מילת שם, כמו שכתבתי למעלה (ג' י"ח ), אמנם נראה כי כשמעם, שהוא אומר לא ידעתי את ה', חזרו ופירשו כי האל הזה הנגלה אליהם הוא אלהי העברים, שהיה מפורסם יותר, מלבד כי כן ציוה ה' אותם לומר ה' אלהי העברים, לא אלהי ישראל (וכמו שהעיר גם הכורם), ומפני שהבינו מדבריו לא ידעתי את ה', שלא ידע במה כוחו הגדול, הוסיפו ואמרו פן יפגענו וכו', כלו' ידענו כי יש בידו להעניש בדבר או בחרב. ויוסף ירא מוסיף כי לכך הזכירו הדבר והחרב, כדי שיירא פרעה שמא ידבק הדבר גם במצרים, וכן החרב היא המלחמה והיא לא תהיה על ישראל לבדם אלא על כל יושבי הארץ.

[ד] תפריעו : נראין דברי יש מפרשים שהביא רד"ק בשרשים, שהוא עניין ריחוק ונזירה לאחור, וממנו למפרע. תפריעו את העם ממעשיו : נראה כי בפעם הראשונה הזאת הלכו עם משה גם זקני ישראל, כמצווה למעלה (ג' י"ח ); והנה פרעה הבין כי משה ואהרן כבר דיברו אל העם את כל דברי ה', והנה אמר להם למה תפריעו את העם ממעשיו, כי באמרכם אליהם כי אלהיהם מבקש מהם שילכו לחוג לכבודו יתחילו להכין עצמם לחג ותהיינה כל מחשבותם לכך ולא לעבוד עבודת המלך; ואמר לזקני העם לכו לסבלותיכם, והכוונה גם אתם גם העם.

[ה] הן רבים וגו' : והלא הפסד גדול יהיה זה, אם ישבתו ממלאכתם מאחר שהם רבים מאד (רש"י וראב"ע). ולדעת איגל הכוונה הם רבים ויוכלו למרוד, ולמה תשביתו אותם מסבלותם ואז יהיה לבם פנוי למרוד בי.

[ו] הנגשים : ממונים מצריים להכריחם על המלאכה, והשוטרים מבני ישראל, (רש"י ).

[ז] תבן : הוא הארוך הנקצר עם השבלים וקש הוא הקצר שמניחים בשדה למאכל בהמות; (וכן דעת ר"י בתוספות, שבת ל"ו עמוד ב' ד"ה כירה), ובתבן מעמידים ומחזיקים הלבנים, והנה תחילה היה פרעה נותן לישראל התבן משלו ללבון הלבנים, ועכשו הכריחם לשוט אנה ואנה בשדות ללקט הקש הקצר, ואין ספק, כי רבים מן המצרים לא היו מניחים אותם לקושש את הקש, והנה היו ישראל בצרה גדולה, ואולי גם לכך נתכוון פרעה שיתקוטטו המצרים עמהם ויהרגו אותם. ופועל קושש קרוב לפועל קצץ (וכן מקושש עצים במדבר ט"ו ל"ב ), ונקרא קש הנשאר אחר הקציצה והקצירה. וקששו להם תבן : מה שיעמוד להם במקום תבן, כמפורש למטה לקושש קש לתבן.

[ח] מתבנת : שורש תכן מורה ידיעת הדבר בצימצום, יהיה זה במידה, במשקל או במספר או בדרך אחר; מתכנת הלבנים וכן למטה (פסוק י"ח) ותכן לבנים תתנו, הכוונה אל המספר, ובמתכנתו לא תעשו (למטה ל' ל"ב ) הוא במספר ובמשקל, את הכסף מתכן (מ"ב י"ב י"ב ) הוא במספר, ומים תכן במדה (איוב כ"ח כ"ה ) הוא במידה, ותוכן לבות ה' (משלי כ"א ב' ), ותוכן רוחות ה' (שם ט"ז ב' ), ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב' ג' ) הכוונה ידיעה מצומצמת; וכן לא יתכן דרך ה' (יחזקאל י"ח כ"ה ) הכוונה שאי אפשר להבינו כלו' אינו מתיישב על הדעת. ואמנם שורש תקן בקו"ף הנמצא רק פעם אחת בקהלת, (י"ב ט': תקן משלים הרבה), ענין אחר הוא (ענין העמדה והצבה), ול' ארמית הוא, ומשם בא בקהלת ובדברי רז"ל, וממנו "תקנת שבת" בקו"ף בהרבה סדורים כ"י, וכן צ"ל. וע' פירושי בישעיה מ' י"ב.

[ט] ואל ישעו ברברי שקר : יפה דיקדק רש"י שאם היה מענין וישע ה' אל הבל (בראשית ד' ד' ), היל"ל "אל" דברי שקר או "על" דברי שקר, לא "בדברי", והוא פירש לשון דיבור, וכן פירש ואשעה בחקיך תמיד (תהלים קי"ט קי"ז); ונ"ל שאינו זז מענין פנייה, רק כי כשאחריו בי"ת ענינו פנייה דרך שיעשוע וכן ואשעה בחקיך, ומן שעה נגזר שעשוע.

[יב] ויפץ : פועל עומד, והוא קל מנחי עי"ן יו"ד, ע"ד אז ישיר (למטה ט"ו א' ) ודומה לזה ויפץ העם מעליו (ש"א י"ג ח' ), יפץ קדים עלי ארץ (איוב ל"ח כ"ד ), אבל ויפץ ה' אותם משם (בראשית י"א ח' ) הוא הפעיל. גם היה אפשר לקרוא ויפץ בקמץ תחת י' ותחת פ', ולעשותו בנין הקל מנהי עי"ן וי"ו, כמו ויפוצו אויביך (במדבר י' ל"ה ). לקשש קש לתבן : לתלוש הקש הנשאר בשדה להשתמש ממנו במקום תבן, וע' למעלה פסוק ז'.

[יג] אצים : משורש אוץ. כאשר בהיות התבן : היה נ"ל (נגד הטעמים) שהוא חוזר למעלה, הנוגשים היו אצים כאשר בהיות התבן, כי היה רחוק בעיני שיאמרו בפיהם: כלו מעשיכם עכשו שאין לכם תבן, כמו בזמן שהיה לכם תבן, כי זה דבר שאין הדעת סובלתו, והלא תראה בפסוק שאחר זה: מדוע לא כליתם חקכם ללבון כתמול שלשום, ואינו אומר כאשר בהיות התבן. והייתי אומר כי הנוגשים לא היתה פקודתם אלא לזרז העושים במלאכה, ולקחת מהשוטרים סכום הלבנים דבר יום ביומו, ולהכותם אם יחסר מהם, ואמנם דבר אין להם עם התבן, יינתן או לא יינתן לעושי המלאכה, לפיכך היו עושים עצמם כבלתי יודעים שאיננו ניתן להם, והיו אומרים (- כלו מעשיכם דבר יום ביומו וכן: מדוע לא כליתם חקכם ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום, כלו' מה החידוש הזה שלא כליתם חקכם? וזה טעם מדוע, איך היה החידוש הזה (ע' למעלה א' י"ח ), הרי מבואר שעשו עצמם כבלתי יודעים הסיבה הגורמת. ועתה (אדר תרי"ד) ראיתי כי כל זה לא ייתכן, שהרי למעלה (פסוק ו' ופסוק י') מבואר כי הנוגשים הם הם, שקיבלו מפרעה הציווי והודיעוהו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נותן לכם תבן, ואיך יעשו עצמם כבלתי יודעים שאין להם תבן? ועוד (כאשר העירני תלמידי מוהר"ר דוד חזק) השוטרים המוכים היה להם להשיב לשאלת הנוגשים מדוע לא כליתם חקכם, כי הסיבה היא מפני שאין להם תבן; אבל השוטרים לא השיבו כך, כי כבר הקדימום הנוגשים באמרם: כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן; ובראותם כי הנוגשים היו מוכרחים מפני ציווי פרעה לאטום אזנם מלשמוע טענתם, הלכו וצעקו אל פרעה עצמו. ומילת מדוע גם היא על מקומה תבוא בשלום, ועניין השאלה הוא: איך היה שזדתם לעבור על מצות המלך (כמו למעלה א' י"ח ), כי נרפים אתם ואוהבי הבטלה, והעדר התבן איננו סיבה מספקת, כי הרבה פנאי יש לכם לקושש קש וללבון הלבנים, אלא שאתם עצלים ומאבדים הזמן בדברים בטלים.

[יד] מדוע לא כליתם וגו' : מדוע לא כליתם גם תמול גם היום (כמו שכליתם ביום תמול שלשום) החוק הקצוב עליכם ללבון (רש"י ), והתימה על אנקלוס שחילק תמול שלשום לשנים, ואינם אלא יום אחד (ר"ש דובנא). ואלה דברי ר"ש דובנא בביאורו בנתיבות השלום: כתמול שלשום, תמול לבד יאמר על הרוב על היום העבר הקרוב ליום שעומד בו... ואם תיסמך אליו גם מילת שלשם תהי' כוונת שתיהם על היום הג' העבר, כי עיקרו נקרא תמול, ושלשם תואר נוסף להודיע באיזה תמול מדבר, אס יום א' שלפני זה או יום ב' או תמול רחוק... ולכן פה תהיה כוונת כתמל שלשם שניהם על היום הג' העבר ככל חבריהם. וכוונת "גם תמול" על היום הג', שהוא יום אחד לפני זה שעומד בו, והכוונה כמו שכתב ראב"ע... ולכאן אתמה מתרגומו של אנקלוס שתירגם כתמל שלשום "כמאיתמלי ומדקדמוהי" וחלקם לשתיים, ומשמעותו שגם ביום שלפני זה השלימו, והכתוב אמר: לא כליתם וגו' גם תמול גם היום. ואחד מתלמידי אמר כי אתמלי באל"ף ענינו יום שלשום, ותמלי בלא אל"ף הוא יום אתמול, ולפיכך דיקדק אנקלוס ותירגם כמאתמלי (באל"ף) אף תמלי (בלא אל"ף). וחזרתי על כל תמול ואתמול שבמקרא, ומצאתי כולם מתורגמים אתמלי באל"ף, זולת זה ושלושה אחרים שמתורגמים תמלי בלא אל"ף, והם גם תמול גם היום (ש"א כ' כ"ז ) שענינו תמול ממש, ותרגומו תמלי, והשני הוא גם תמול גם שלשום הייתם מבקשים (ש"ב ג' י"ז ), והשלישי תמול בואך (שם ט"ו כ' ) שנים אלו מתורגמים תמלי בלא אל"ף, ואעפ"י כן אין הכוונה על יום תמול דווקא. והנכון כדברי איגל כי מאיתמלי ומדקמוהי היא מליצה בל' ארמית והוראתה על הזמן שעבר, לא על יום אתמול דוקא, אך אין הדבר תלוי במציאות האל"ף או בחסרונה, כי תמלי ואתמלי אחד הם, כמו בלה"ק תמול ואתמול, אבל תמול שלשום בלה"ק ומאתמלי ומדקמוהי בארמית, מליצות הן המורות על זמן רב שעבר.

[טז] וחטאת עמך : וחטאת לפי ניקודו ענינו וחטאה כמו וקראת אתכם הרעה (דברים ל"א כ"ט ), ופירושו ועמך חטאים נגדנו במה שהם מכים אותנו, ונגד אחינו במה שהם מבקשים מהם מה שאין בידם לעשות; ובא "עמך" בלשון נקבה כמו מדוע שובבה העם הזה (ירמיה ח' ה' ) והיל"ל ואתה חוטא, ודרך כבור כינו ואמרו עמך חוטאים (ראב"ע); ורמבמ"ן פירש הם נוהגים בנו שאנחנו עמך כמנהג עם החוטאים, להכות אותנו ואנחנו נקיים; וזה (כדברי הכורם) רתוק. והיה אפשר לקרוא וחטאת (שם דבר) עמד.

[יט] אתם : את בני ישראל (רש"י ). לאמר: כשאמר להם פרעה כך. וראב"ע ורמבמ"ן פירשו אותם את עצמם. לא תגרעו מלבניכם : מן הלבנים המוטלים עליכם, כלומר ממה   שהוא   דבר יום ביומו.

[כ] נצבים לקראתם : שהיו מצפים לשמוע תשובת המלך.

[כא] הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה : עשיתם אותנו בעיניו כאילו ריחנו יבאש, עשיתם אותנו נמאסים ושנואים בעיניו.

[כב] וישב משה אל ה' : אל המקום שהיה מדבר עמו שם (רשב"ם ורמבמ"ן), ואולי היה חוץ לעיר, ע"ד כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה' (למטה ט' כ"ט ).