פירוש שד"ל על שמות פרק א

קוד: שד"ל שמות א בתנ"ך

סוג: תוכן_מפורט

מאת: הקלדה: ברק רוזנפלד

אל: מימון: אראל סגל

חומש שמות – פרק א'

[א] ואלה שמות : מפני שהוא בא לומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הקדים להזכיר כי בבואם למצרים לא היו אלא שבעים (רשב"ם ורמבמ"ן).

[ב] ראובן שמעון : בני יעקב מסודרים כאז על הסדר שלקה נשיו, כי תחילה לקח את לאה (ובניה ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון), ואח"כ לקח רחל (והיא ילדה יוסף ובנימין, והזכיר תחילה בנימין, ויוסף הזכירו לבסוף, כי לא בא עם אחיו, כי היה במצרים בעת בואם), ואח"כ לקח בלהה (ובניה דן ונפתלי) ולבסוף זלפה (ובניה גד ואשר) (א"א ז"ל).

[ה] ירך : ע' בראשית מ"ו כ"ו .

[ז] וישרצו : עיין בראשית א' כ' . ותמלא הארץ אותם : ארץ גושן.

[ח] ויקם מלך חדש : דעת החכם יאסט, כי פרעה שהיה בזמן יציאת מצרים היה ממשפחת רעמסס, ומלכי משפחת רעמסס הכריתו כמאתים שנה קודם לכן את המלכים הרועים אשר באו מארץ ערב וכבשו את המצרים ומשלו בם מאה שנים. והנה הוא אומר כי יוסף ואח"כ כל בית אביו באו מצרימה בזמן ממשלת הרועים, והמלכים הרועים אהבו אותם להיותם מבני שם ומאנשי אסיה ומדברים לשון הקרובה ללה"ק, ואולי היו גם הם נקראים עברים מבני יקטן בן עבר (בראשית י' כ"ה ). והנה פרעה שבימי יוסף שהיה אוהב העברים הושיב בני יעקב במיטב הארץ בארץ רעמסס, והארץ ההיא קרוב להאמין שהיתה ארץ אחוזת משפחה אחת של מצרים הנקראת משפחת רעמסס, ובני ישראל לקחו נחלתם כולה או רובה וישבו בה, ואחרי מאתים שנה אירע כי אנשי משפחת רעמסס מרדו במלכים הנכרים ממשפחת הרועים והכריתו אותם, ומלכו תחתיהם; ולהיות אנשי המשפחה ההיא שונאי ישראל מפני שלקחו נחלתם, וגם מפני שהיו אוהבי הרועים היה שפרעה גזר על ישראל מה שגזר.

[י] נתחכמה לו : נעשה עצמנו חכמים בשבילו ונפעל עמו בערמה; חכמה תיקרא בל' הקודש ההנהגה בשכל לעומת התכלית המכוונת, ויש חכמה כללית ויש חכמה פרטית, החכמה הכללית היא ההנהגה לעומת התכלית הכללית, שהיא הצלחת האדם בכל עניניו בימי חייו, ולהגיע אל ההצלחה הכללית הזאת צריך שתהיה הנהגת האדם תמיד בתבונה, ושימשול ביצרו ויתנהג תמיד בצדקה וכשרון ויראת ה', וזה הוא סתם חכמה במקרא, והחכמה הפרטית היא ההנהגה לעומת תכלית פרטית, תהיה מה שתהיה, טובה או רעה, כמו ויונדב איש חכם מאד (ש"ב י"ג ג' ) היה איש יודע להתנהג בשכל להשיג תמיד מבוקשו יהיה מה שיהיה, וכן כאן נתחכמה לו נעשה עצמנו חכמים על דבר העם הזה להשיג מבוקשנו שלא ירבה באופן שיוכל להלחם בנו; אבל אל תתחכם יותר (קהלת ז' טז ) הוא לענין החכמה הכללית, אל תעשה עצמך חכם יותר מדי באהבת הצדק, כאמור שם אל תהי צדיק הרבה; ורנ"ה וייזל (בספרו גן נעול) לא הבדיל בין החכמה הכללית והפרטית, ולפיכך הוצרך לשבש קצת כתובים וזה בכללם, וחשב כי בא בהתפעל להורות שלא היתה חכמה אלא בדמיון פרעה ויועציו, ושקר הוא שיהיה ההתפעל מורה כלל על פעולה מדומה ובלחי אמיתית, ובפסוק יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי י"ג ז' ) מילות "ואין כל" ומילות "והון רב" הן המורות כי פעולת ההתעשרות וההתרוששות אין באמת כי אם בשקר, לא שיהיה זה בכח ההתפעל, כאשר כבר העיר על זה בעל ענף עץ עבות דף כ"ט. כי תקראנה מלחמה : אותיות "נה" יתרות, כמו ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה' כ"ו ), ברגלים תרמסנה עטרת גאות (ישעיה כ"ח ג' ). ונלחם בנו ועלה מן הארץ : רשב"ם ורמבמ"ן פירשו ולא טוב לנו לאבד עבדינו, והכורם טען כי עדיין לא היו ישראל עבדים, והוא מפרש ועלה מן הארץ ויקח עמו את כל ההון והרכוש, אשר רכש בארצנו, וגם זה בלתי צודק, כי הונם ורכושם הלא שלהם היה ולא היה למצרים שום זכות עליו, מלבד שאם כן העיקר חסר; ובני אוהב גר ז"ל היה מקיים פירוש רשב"ם ורמבמ"ן, והוא אומר כי גם קודם שיעבידום בפרך, כבר משעה ראשונה היו ישראל מועילים למצרים ע"י מלאכתם לרעות הצאן, כי המצרים לא היו רועי צאן, אבל היו צריכים לרועים, ואם היו יוצאים ממצרים היה בזה נזק לממלכה. ואני הייתי אומר כי הנכון שהמלך החדש שקם על מצרים. היה ירא ממרידת מצרים, אך היה בטוח, שאם יתחילו למרוד, יכה בהם ויהרוג גדולי המורדים וכל העם ישמעו וייראו; אך יותר היה ירא מבני ישראל, כי להיותם נכרים וגרים בארץ ההיא, ולא היתה נפשם דבקה בארץ מצרים כמו המצרים, קרוב היה שיתקוממו נגדו, כשתזדמן להם שעת הכושר, ואף אם תגבר יד המלך על אויביו ועליהם, לא יוכל להינקם מהם כי ועלו מן הארץ ההיא אל ארץ האויבים אשר התחברו עמהם.

[יא] וישימו עליו וגו' : אחר שאמר פרעה הבה נתחכמה לו נראה שהוסיף ג"כ הבה נשימה עליו שרי מסים וכו', והתורה קיצרה הענין. שרי מסים : שרים ממונים לגבות המס, והמס הוא לפעמים נתינת דבר מה, ולפעמים עשיית עבודת מה לצורך המלך; ונ"ל כי מס (אעפ"י שלפי הנראה הוא משורש מסס) הוא באמת משורש נשא, וקרוב למליצת וישא משאות (בראשית מ"ג ל"ד ), ומס קרוב לתרומה, והאנשים הנבחרים לעבודת המלך הם עצמם נקראים מס להיותם מורמים מתוך הקהל, וכן ויעל המלך שלמה מס על כל ישראל ויהי המס שלשים אלף איש וישלחם לבנונה (מ"א ה' כ"ז ). ובני אוהב גר ז"ל היה אומר כי כעין זה גם באיטלקית. למען ענותו בסבולתם : שמתוך שיהיו משועבדים בעבודת פרך יחלשו כחותם ולא יתרבו כל כך, וגם הנולדים לא יהיו כ"כ בריאים וחזקים, בסבלותם : אין ענינו נשיאת המשאות ממש על הכתף (כפירוש רד"ק ורמבמ"ן) אלא הושאל לכל עבודה שאדם מעמיס על חברו, וכן והאיש ירבעם גבור חיל, וירא שלמה את הנער כי עושה מלאכה הוא ויפקוד אותו לכל סבל בית יוסף (מ"א "'א כ"ח ). ויבן : אפשר שכבר היו הערים האלה, כי שורש בנה נאמר ג"כ על חידוש וחיזוק מה שכבר נבנה (רש"י ). ערי מסכנות : לכנוס בהן תבואות, כמו מכנסות, משורש כנס, כמו מסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר (ד"ה ב' ל"ב כ"ח ), וערי מסכנות נזכרו בד"ה ב' ח' , ד', ו', וי"ז י"ב. את פיתם : הירודוט מזכיר עיר ששמה פאטומוס ואומר שהיא קרובה לים סוף, רעמסס : זו בפת"ח העי"ן; הרעת החכם יאסט כי פרעה גזר על ישראל לבנות ולחזק את עיר רעמסס שהיתה מקודם לבני משפחתו, ואולי שם בתוכה אנשי צבא להשגיח על ישראל שלא ימרודו.

[יב] וכן יפרץ : שורש פרץ הוא פועל יוצא, וענינו שבירה, כמו יפרצני פרץ על פני פרץ (איוב ט"ז י"ד ), ובפרט הריסת גדר וקיר כמו למה פרצת גדריה (תהלים פ' י"ג ), ואח"כ שימשו בו כאילו הוא פועל עומד, ואמרו ופרצת ימה וקדמה (ברא' כ"ח י"ד ) שענינו תהרוס כל גבול ותגבר על כל מונע ותתפשט ימה וקדמה, והושאל על כל דבר המתרבה יותר ממנהגו של עולם, כאילו הוא פורץ הגבול אשר שם לו הטבע, כגון כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב (ברא' ל' ל' ), ומקנהו פרץ בארץ (איוב א' י' ), וגם אמרו על האדם שהוא פורץ, והכוונה שנכסיו מתרבים, כמו ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות (ברא' ל' מ"ג ), ואולי אמרו ג"כ לשון פריצה על תוספת כח וחוזק וזו דעת המתרגם הארמי שתירגם "כן סגן וכן תקפין", ולדעתי אינו זז מענין הריבוי במספר כאילו אמר וכאשר יענו אותו כן היו מתרבים, וכן היה ריבויים יוצא מן המנהג הטבעי.

[יג] בפרך : וכן ויקרא כ"ה מ"ג מ"ו ונ"ג ויחזקאל ל"ד ד' , והוא בל' ארמי לשון שבירה ורצוץ (רשב"ם ורד"ק), והעינוי נקרא בלה"ק רצוץ, ואת מי רצותי (ש"א י"ב ג' ), עשוק ורצוץ (דברים כ"ח ל"ג ) ושלה רצוצים חפשים (ישעיה נ"ה ו' ) וירוצצו את ישראל (שופטים י' ה' ) הרוצצות אביונים (עמוס ד' א' ).

[יד] בחמר ובלבנים : בעשיית החומר והלבנים, והיא עבודה קשה, כי צריך לעמוד אצל כבשן האש. חמר : כמו בראשית י"א ג'. את כל עבדתם : יש מפרשים מלבד כל עבודתם, והפירוש הזה נכון לפי הטעמים, והנכון כראב"ע כי מילות "עבדו בהם" כאילו כתובות שתי פעמים: את כל עבודתם אשר עבדו בהם עבדו בהם בפרך. עבד ב ... ענינו העביד, זולתי כשהבי"ת להוראת בעבור, כמו ויעבוד ישראל באשה (הושע י"ב י"ג ) (ראב"ע).

[טו] למילדת העבריות : דעת רז"ל (שמות רבא א' י"ז) ואנקלוס ורשב"ם ורמבמ"ן שהיו המילדות האלה מזרע ישראל, ודעת המתרגם האלכסנדרי והיירונימוס ויוסף פלאויוס ודון יצחק שהיו מצריות מילדות העבריות, וכן נראה, כי איך ייתכן שיצוה לבנות ישראל להכרית את כל בני עמם ויאמין שלא תגלינה הדבר? וקלעריקוס טוען, שאם לא היו עבריות היל"ל לעבריות, וראזנמילר הגיה ואמר שהיל"ל את העבריות; ואין זו טענה, כי אמת שיכול היה לומר למילדות את העבריות, אך אפשר ג"כ לומר למילדות העבריות בהשמטת מלת את, כמו האדם האוכל הבוסר (ירמיה ל"א כ"ט ), ומה שטענו ממה שכתוב ותיראן המילדות את האלהים, איננה טענה כלל, כי את ה' אין כתוב כאן, אלא את האלהים, וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר), הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו, ודוגמת זה נאמר בעמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כ"ה י"ח ); ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף, שאם היו מעם אחר, יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו. גם מה שטענו משמות שפרה ופועה שאינם מצריים אלא משורשים עבריים, איננה טענה, כי לדעתי המילדות האלה לא היו מצריות ממש, אלא מארץ גושן שהיתה קרובה לארץ כנען (עיין בראשית מ"ו ל"ד ), וקרוב שהיו מדברות שפת כנען ושמותן כנעניים ועבריים. והנה הדבר ברור כי עם רב ועצום לא ייתכן שלא תהיין לו אלא שתיים מילדות בלבד, על כן ראב"ע אומר כי שתיים אלה היו שרות על כל המילדות, ור' עובדיה ספורנו אומר כי פרעה דיבר תחילה עם המילדות שהיו בעירו, ואחר שהן לא עשו דברו, לא בטח עוד באותן של שאר מקומות; וזה רחוק בעיני, כי ישראל היו בארץ גשן, לא במצרים, ואין לפרש ותמלא הארץ אותם שנתפזרו בכל מצרים, כי גם למטה (טז כ"ו ) מצאנו רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד; ואני אומר כי לא רצה פרעה לדבר עם כל המילדות בפעם אחת, שאם היו כולן הורגות ילדי ישראל בזמן אחד, היה הדבר ניכר ומתפרסם, לא כן אם היו שתיים מהן הורגות אותם, ולא כן האחרות, היו יכולים לומר מקרה הוא, והיה בדעתו לצוות כן לכל המילדות בזו אחר זו לסירוגין כדי שלא יוודע הדבר.

[טז] בילדכן : בענין ההפרש שבין פיעל להפעיל ע' "בכורי העתים" תקפ"ח עמוד 130. על האבנים : יש מפרשים כסא היולדת, ויש מפרשים על הרחם; לדעת קצת המילה מן אבן, ולדעת אחרים מן בנה ובן, וגזניוס אומר שהם שתי אבנים, האחת שוקעת, ואחרת על גבה למכסה ובשוקעת היו רוחצים התינוק הנולד; וכן העיר תיוינוט כי מלכי פרס היו מצוים להמית בשעת הרחיצה את בני קרובותם; ולפי זה אבנים הנאמר כאן הוא דומה לאבנים הנאמר בירמיה י"ח ג' . עיין שם. והמתן: מן המית יאמר המת גם המיתית, כמו הקמת והקימות, ובגוף שני זכר ונקבה לא נמצא במקרא שום שורש מנחי עי"ן, אך ראוי לומר הקמתם (בחטף סגול לא בצירי כמו שכתוב בנתיבות השלום, כי בהתרבות המילה בתנועות וירד הטעם ממקומו, צריך שתשתנה א' מן התנועות לשוא, אם אין שם מונע, ועיין תולדות רמבמ"ן דפוס וויען, דף אחרון), או הקימותם, וכן כאן היה ראוי והמתן (לא והמתתן כי לא יאמר שבתת, נתנני, אלא שבת נתני) או והמתן או והמיתותן ובא והמתן בחירק ע"ד צד צדו, פת פתך, והנה בשמות האלה שהם מן הכפולים (צד מן צדד, פת מן פתת) החירק בא על נכון, כי היו בשלמותם צדדו פתתך כמו בגדי בגדך; ולהיות מילת והמתן דומה כאילו היא מן הכפולים, שהרי גם היא ראויה לשתי תו"ין (והמתתן) אמרו אותה בחירק ע"ד הכפולים, ואין ליחס הזרות הזאת לבעלי הניקוד, כאילו מלבם בדו אותה, כי אמנם מצאנו והמיתיו (ש"א י"ז ל"ה) ביו"ד, והוא ראיה שכן היתה קריאת הקדמונים, וכיוצא בזרות הזאת מן מורג מורגים, וגם הוא נמצא ביו"ד (ד"ה א' כ"א כ"ג ). והיה : לרוב השימוש בשורש חיה אמרו לפעמים חי (וארפכשד חי בראשית י"א י"ב ) במקום חיה, וכן כאן וחיה במקום וחיתה, והיו"ד רפה, כי באמת איננו מן הכפולים. ולדעת גוסיציוס התבה משורש חוי, וארפכשד חי עומד מנגד, שאם היה השורש חוי היתה החי"ת בקמץ.

[יז] ותחיין : הניחום חיים, כמו (דברים כ' ט"ז ) לא תחיה כל נשמה.

[יח] מדוע עשיתן וגו' : איך היה שעשיתן כך, לא למה עשיתן כך, אלא איך היה שזדתן כל כך לבטל את מצותי? (עיין אוצר השורשים). ותחיין : ידוע כי תפקדנה שוה לגוף שני ולגוף שלישי.

[יט] חיות : שם התואר משורש חיה על משקל דוה רוה, אבל היה הוא מן הכפולים וזה להבדיל בין הוראת הבריאות והחוזק להוראת בהמה וחיה, אעפ"י שגם החיה לא נקראה כך מתחילה אלא על שם החוזק והתוקף.

[כ] וייטב אלהים למילדת וגו' : האל היטיב למילדות במה שנתן להן רחמים לפני פרעה, שלא המיתן בחרון אפו; ואם היה הורג אותן ומעמיד אחרות תחתיהן, החדשות היו מקיימות גזרתו לבלתי ימית אותן; והנה מן הטובה הזאת שהיטיב ה' למילדות נמשך ג"כ שנתרבה העם והיה עצום מאד   (יהודה אריה אוסימו).

[כא] ויעש להם בתים : רש"י על פי רז"ל (סוטה י"א ע"ב) פירש כי ה' עשה למילדות בתי כהונה ולויה ומלכות, וכן ראב"ע אמר שהוא גמול מאת ה' אל המילדות, וכן דעת אתרים, שבשכר שחיו המילדות את בני ישראל הרבה להן ה' משפחות וצאצאים ע"ד וגבנו בתוך עמי (ירמיה י"ב ט"ז ), אלהים מושיב יחידים ביתה (תהלים ס"ח ז' ); וגזניוס פירש בתים לשון הון ועושר, כמו בחכמה יבנה בית (משלי כ"ד ג' ), וכן גוסיציוס אומר כי הוראת ההצלחה נכללת עם ריבוי הזרע, כטעם גם נבנו עושה רשעה (מלאכי ג' ט"ו ); ורשב"ם ור"י עראמה והכורם פירשו שעשה פרעה בתים למילדות לשמרן, שלא תלכנה אל העבריות היולדות; וזה רחוק ממשמעות הלשון והעיקר חסר, כמו שהעיר רמבמ"ן; ור' משה חפץ (מלאכת מהשבת) פירש שאתר שנודעה צדקת המילדות נתרבו להן הבתים הקוראים אותן; ורמבמ"ן פירש הפסוק מחובר לשאחריו, ויהי כי יראו המילדות את האלהים וכי עשה האל להם (לישראל) בתים ומשפחות רבות אז ויצו פרעה לכל עמו כל הבן הילוד וגו', ועדיין מליצת ויעש להם בתים קשה ובלחי נהוגה להורות על ריבוי הזרע, כי מה תוסיף המליצה הזאת, וכבר ידענו שהיו בישראל משפחות הרבה; ואאז"ל אמר כי ישראל רצו לשלם גמול למילדות, ולהיותם מלומדים בחמר ובלבנים, בנו להם בתים; וגם לפירושו יקשה שהיל"ל "ויבן", ולשון ויעש הוא דוגמת כי בית יעשה לך ה' (ש"ב ז' י"א ), והוא נראה סיוע לפירוש רז"ל; ונראה לי שהיה מנהג כי רק הנשים, שלא היו להן בנים   ולא היה להן טיפול בביתן, היו מילדות, וה' בירך את המילדות האלה ונתן להן בנים ופרו ורבו והעמידו בתים. להם: במקום להן, כמו למטה ב' י"ז את צאנם.

[כב] לכל עמו : כשראה שלא הועילה עצתו לעשות הדבר בסתר, ואולי כבר נתגלה צוויו למילדות, עשה הדבר בפרהסיא וציוה לכל אנשי מצרים, כשיזדמן להם לראות או לשמוע תינוק עברי, שישליכוהו היאורה. כל הבן הילוד : אין ספק שהכוונה הילוד לעברים כמו שתירגם אנקלוס והירושלמי. הילוד : הנולד, כן הבן הילוד לך (ש"ב י"ב י"ד ), הילודים במדבר בדרך (יהושע ה' ה' ), הילודים לו בירושלים (ש"ב ה' י"ד ), הילודים במקום הזה (ירמיה ט"ז ג' ), והוא שם התואר העומד במקום פעול או בינוני נפעל, וטעמו הנולד, והוא משמש לעבר ועתיד כדרך הבינונים; וקלעריקוס אמר כי ייתכן לקרוא היליד ואין נ"ל אחר שמצאנו הילדים חסרים וי"ו.