שמואל ב ג

1 ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

2 וילדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת. 3 ומשנהו כלאב לאביגל אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן-מעכה בת-תלמי מלך גשור. 4 והרביעי אדניה בן-חגית והחמישי שפטיה בן-אביטל. 5 והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון.

6 ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול. 7 ולשאול פלגש ושמה רצפה בת-איה ויאמר אל-אבנר מדוע באתה אל-פילגש אבי. 8 ויחר לאבנר מאד על-דברי איש-בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה-חסד עם-בית שאול אביך אל-אחיו ואל-מרעהו ולא המציתך ביד-דוד ותפקד עלי עון האשה היום. 9 כה-יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי-כן אעשה-לו. 10 להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את-כסא דוד על-ישראל ועל-יהודה מדן ועד-באר שבע. 11 ולא-יכל עוד להשיב את-אבנר דבר מיראתו אתו.

12 וישלח אבנר מלאכים אל-דוד תחתו לאמר למי-ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את-כל-ישראל. 13 ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא-תראה את-פני כי אם-לפני הביאך את מיכל בת-שאול בבאך לראות את-פני.

14 וישלח דוד מלאכים אל-איש-בשת בן-שאול לאמר תנה את-אשתי את-מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים. 15 וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן-לוש. 16 וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד-בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב. 17 ודבר-אבנר היה עם-זקני ישראל לאמר גם-תמול גם-שלשם הייתם מבקשים את-דוד למלך עליכם. 18 ועתה עשו כי יהוה אמר אל-דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את-עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל-איביהם. 19 וידבר גם-אבנר באזני בנימין וילך גם-אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל-אשר-טוב בעיני ישראל ובעיני כל-בית בנימן. 20 ויבא אבנר אל-דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר-אתו משתה. 21 ויאמר אבנר אל-דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל-אדני המלך את-כל-ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר-תאוה נפשך וישלח דוד את-אבנר וילך בשלום. 22 והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם-דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום. 23 ויואב וכל-הצבא אשר-אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא-אבנר בן-נר אל-המלך וישלחהו וילך בשלום. 24 ויבא יואב אל-המלך ויאמר מה עשיתה הנה-בא אבנר אליך למה-זה שלחתו וילך הלוך. 25 ידעת את-אבנר בן-נר כי לפתתך בא ולדעת את-מוצאך ואת-מבואך ולדעת את כל-אשר אתה עשה. 26 ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע. 27 וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל-תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה-אל אחיו. 28 וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד-עולם מדמי אבנר בן-נר. 29 יחלו על-ראש יואב ואל כל-בית אביו ואל-יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר-לחם. 30 ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את-עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה.

31 ויאמר דוד אל-יואב ואל-כל-העם אשר-אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה. 32 ויקברו את-אבנר בחברון וישא המלך את-קולו ויבך אל-קבר אבנר ויבכו כל-העם.

33 ויקנן המלך אל-אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר. 34 ידך לא-אסרות ורגליך לא-לנחשתים הגשו כנפול לפני בני-עולה נפלת ויספו כל-העם לבכות עליו. 35 ויבא כל-העם להברות את-דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה-לי אלהים וכה יסיף כי אם-לפני בוא-השמש אטעם-לחם או כל-מאומה. 36 וכל-העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל-העם טוב. 37 וידעו כל-העם וכל-ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את-אבנר בן-נר.

38 ויאמר המלך אל-עבדיו הלוא תדעו כי-שר וגדול נפל היום הזה בישראל. 39 ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו.