אל תתן לאשה זרה לעשות לך עיניים

מה ההבדל בין אל תחמוד לבין לא תחמוד?

בתורה נאמר, שמות כ13: "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" (וכן בדברים ה17);   אך בפסוקנו נאמר "אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ".

לא תחמוד הוא איסור מוחלט;   אל תחמוד הוא עצה טובה.   האיסור המוחלט מתייחס לאשת רעך עצמה, והעצה הטובה מתייחסת ליופייה בלבד:

* בתורה נאמר, שאסור לחמוד את אשת הזולת עצמה, כלומר לעשות תכניות איך להגיע אליה ואיך להשיג אותה.

* הפסוק שלנו ממליץ לעשות סייג לתורה, ולא לחמוד אפילו את היופי שלה: לא להגיד "הלוואי שהיתה לי אישה יפה כמוה", או "הלוואי שאשתי הייתה יפה כמוה".

"ועשו סייג לתורה" (חכמי כנסת הגדולה, משנה אבות א א)

החובה לעשות סייגים נרמזת כבר בתורה, ויקרא יח30: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" - החזרה על השורש "שמר" מלמדת שיש להוסיף שמירה מעבר לשמירה שה' ציווה בתורה: "עשו משמרת למשמרתי" (ספרא שם, יבמות כא.). וכן בפסוק הקודם, "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה".

- איסור ייחוד, משלי ה8: "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ" (ראו במאמר: "איסור ייחוד בתורה ובספר משלי").

- איסור נגיעה (בהמשך הפרק, משלי ו29);

- סייג לחריצות, משלי כד27: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ" (פירוט).

ראו גם: זהירות מחומרות מוגזמות / הרב יוסף כרמל, ראש כולל ארץ חמדה.