תכשיטים כמשל לחכמה

קוד: תכשיטים כמשל לחכמה בתנ"ך

סוג: משל

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

בכמה מקומות בספר משלי, נזכרו תכשיטים כמשל לחכמה.

בחלק מהפסוקים, המשל משמש לתיאור דברי ההורים:

• משלי א8-9: "שְׁמַע, בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ; וְאַל תטוש תּוֹרַת אימך.  כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ; וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". דברי האב והאם הם כמו תכשיטים לראשך ולגרונך, כלומר הם מוסיפים חן וייחודיות להתנהגותך ודיבורך (פירוט).
• משלי ד8-9: "סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ; תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה. תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן; עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ". גם כאן מדובר על מוסר אב (פסוקים 1-3) ועל דברי האם (פסוק 3), המוסיפים חן ותפארת לחכמה שהאדם לומד בהמשך חייו (פירוט).

בפסוק אחד, המשל מתאר את שבחי החכמה, הבינה והדעת:

• משלי ג21-22: "בְּנִי, אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ; נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה. וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ; וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". החכמה, הבינה והדעת, שנזכרו בפסוקים הקודמים, נותנים גם חיים וגם חן ויופי.

בשאר הפסוקים, המשל משמש להמחשת חובתו של התלמיד:

• משלי ג3-4: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ; קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (פירוט).
• משלי ד21: "אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ, שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ".
• משלי ו20-21: "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד, עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ"
• משלי ז2-3: "שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה, וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ. קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (ראו לכתוב כדי לזכור).
  

בפסוקים אלה, נראה שהמשל מציין אמצעי זיכרון - התלמיד צריך להשתמש בכל האמצעים האפשריים כדי לזכור את הדברים שהוא לומד (או דברים חשובים נוספים כגון חסד ואמת); ראו אמצעי זיכרון בתנ"ך. 

וחז"ל למדו מכאן גם, שיש ללמוד תורה לשמה: "שלא יאמר אדם 'אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך..." (בבלי נדרים סב.), "כלומר, לא תכוין להנאתך, אלא כדי שיהיו שגורין בפיך. והוסיף על זה ואמר ענדם על גרגרותיך..." (ר"ן שם); ייתכן שהקשירה והכתיבה על הלב מבטאות את האהבה שבין האדם לבין התורה, כמו אדם הלובש תליון עם תמונה של אשתו האהובה.