אמצעי זיכרון לחסד ואמת

קוד: ביאור:משלי ג3 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי ג3-4: "חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ, קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אַלהים וְאָדָם".

חסד ואמת מציינים מעשים טובים במיוחד (ראו פירושים שונים במאמר חסד ואמת).

החכם אומר, שמעשים טובים אלה אל יעזבֻך - למה הכוונה?

1. רוב המפרשים פירשו כמו "אל תעזוב", כלומר, אל תפסיק לעשות מעשי חסד ואמת; כך כתב למשל הגר"א:

והיינו: שיהיו בפיך ובלבבך לעשותו, במחשבה ובדיבור ובמעשה."
2. אפשר לפרש שהפסוק אינו מתאר חובה אלא הבטחה - בהמשך לפסוקים הקודמים: "בני, תורתי אל תשכח, ומצותי יצר לבך. כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. חסד ואמת אל יעזבך...", אם תשמור את התורה והמצוות, ה' יעשה עמך חסד ואמת, והחסד והאמת שלו לא יעזבו אותך (כמו בפסוק שהבאנו למעלה, שנאמר על אברהם).
3. לכן נראה לי שהפסוק מדבר על מעשי חסד ואמת שאחרים עשו איתך בעבר - והם אל יעזבוך, כלומר - אל תשכח אותם לעולם; אל תתן להם לברוח מזכרונך: קשור אותם על גרונך וכתוב אותם על לוח לבך, כלומר, דבר עליהם וחשוב עליהם; או עשה לך אמצעי זיכרון כך שלא תשכח אותם (ראו כתבם על לוח לבך).

מידת הכרת הטוב היא אחת המידות החשובות ביותר:  כמו שה' זוכר את החסדים שבני-אדם עושים, כך גם אנחנו צריכים לזכור את החסדים שעושים עמנו.

הפסוק נמצא בתחילתו של קטע שמדבר על הקשר בין האדם לבין ה' (משלי ג 5-12): "בטח אל ה'... בכל דרכיך דעהו... ירא את ה'... כבד את ה'... מוסר ה' בני אל תמאס... כי את אשר יאהב ה' יוכיח...". מידת הכרת הטוב היא תנאי מוקדם לקשר עם ה' ולקבלת דעת מפיהו, ולכן ראוי לפתוח קטע זה בפסוק המדגיש את חשיבות הכרת הטוב, וגם נותן עצה מעשית איך לזכור את המעשים הטובים שנתנו לנו.


כתיבת חסד ואמת במלכות פרס

במלכות פרס קיימו הנחיה זו, אסתר ב23: "וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (פירוט).

ובזכות זה ניצלנו מהשמדה, אסתר ו1: "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (פירוט).

ולכן אסתר התעקשה שהדברים ייכתבו בספר, אסתר ט32: "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר".

כתיבת חסד ואמת בחברה אנארכית

הסופר הבריטי אריק פרנק ראסל (Eric Frank Russel, 1905-1978)כתב סיפור מדע בדיוני, שבו הוא מתאר חברה חופשית לחלוטין - ללא כל חוקים או כפיה (And then there were none). בין השאר, הוא מתאר איך אנשים עושים עסקים: כשאדם א מבקש משהו מאדם ב, ואדם ב נותן לו, הוא כביכול "שותל מחוייבות" אצל אדם א. הוא יכול להשתמש במחוייבות הזאת אחר-כך כשירצה משהו מאדם א, או להעביר אותה לאדם ג, וכן הלאה. מי שאינו מכבד את המחוייבויות שלו - במשך הזמן אנשים יפסיקו לשתף איתו פעולה, הוא יישאר בודד ויגווע ברעב.

יש יסוד להניח, שהחברה הישראלית בימי המקרא, לפחות בימי השופטים, הייתה חופשית, שופטים כא25: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". אם כך, ייתכן שגם אצלם הייתה מערכת דומה של מחוייבויות הדדיות. הפסוקים שלנו מייעצים לאנשים, החיים בחברה חופשית, לכתוב את המחוייבויות שלהם כלפי אנשים אחרים, שעשו עמם חסד ואמת, על-מנת שימצאו חן ושכל טוב, גם בעיני אלהים וגם בעיני בני אדם אחרים בחברה.

תגובות