ראשי
>
לשון המקרא
>
שורשים
>
נפש
קוד: נפש בתנ"ך
סוג: שורש1
מאת:
אל:
הגדרה_כללית:
= הצד החומרי של החיים (מצד אחד נרדף לגוף, מצד שני נרדף לרוח ונשמה, משמש לחיות וגם לרצון)
/ אראל -> סגלות משלי
פועל:
ננפש (נפעל)
= ענינו היות חופשי מעבודה, כי רק גוף האדם הוא לעבודה אבל לא הנפש [רק בעתיד "יִנָּפש"].
עצם:
נפֶש (גוף)
[זכר ונקבה בפסוק אחד]
צילום:
הבדל:
על משקעים ואנשים
/ אראל
מאמר לא גמור:
תקוות הצדיקים והרשעים
/ אראל -> לא גמור
הגדרה:
= הצד החומרי של החיים
/ אראל -> סגלות משלי
ביטוי עצם בארץ:
אגמי נפש
ביטוי תואר פועל:
אם יש את נפשך
= רק אם אתה מאד רוצה
ביטוי פעל:
באו מים עד נפש
= הצרות גברו עד שכמעט גרמו למותנו
ביטוי פיעל:
ביקש את נפשו
= חיפש אותו כדי להרגו
ביטוי תואר פועל:
בכל הנפש
= במסירות, עד מוות
ביטוי הפעיל:
הכרית נפש
= ניתק את הנפש מעמה, לפני או אחרי המוות
ביטוי מילת קריאה:
חי נפשך!
= כמו שאתה חי, כך דבריי הם אמת
ביטוי פיעל:
חירף את נפשו
= סיכן את חייו
ביטוי שם מתואר:
כופר נפש
ביטוי פעל:
לקח את נפשו
= הרג אותו
ביטוי אופי:
מר נפש
= מי שכל-כך רע לו עד שקשה לו לחיות
הבדל:
נפש - רוח
/ אראל
ביטוי פעל:
נשׂא את נפשו
= שאיפה גדולה מהחיים
ביטוי פיעל:
עינה נפש
= עשה את הנפש עניה = שלל ממנה את הצרכים החומריים = צם והסתגף
ביטוי פעל:
קצרה נפשו ב-
= התקצרו חייו בגלל- = סבל מאד מ-
ביטוי בעל תכונה:
שומר נפשו
שומר נפשו בספר משלי
ביטוי פעל:
שם את נפשו בכפו
= סיכן את חייו
מאמר:
תמות נפשי - בלעם ושמשון
/ חגי הופר
הבדל:
נפש - רוח
/ אראל
תוספות ותגובות